מנחת חינוך · סימן נ״א, ל״ה

ואם הוא מועד אף דהשור נסקל גזירת הכתוב דמשלם כופר מן העליי' ואף עפ"י עצמו ג"כ משלם כופר דקיימא לן אף שאין השור בסקילה חייב כופר ואם מחלו לו ל"מ דכפרה ל"מ מחילה ואם מת המזיק נראה דאף דלא מחייבי היורשים מתורת כופר מכל מקום לא נפקע מיני' חיוב דמים וצריכים לשלם אם הניח להם היורשים אביהם א"נ. אך להיורשים מהני מחילה כיון דלא מחייבי מתורת כפרה רק תורת דמים ובדמי' מהני מחילה וכל החומר' שהתורה חייבה למועד בכופר אף שבלאו הכי הי' חייב דמי שווי' של ניזק הוא רק חומרא שיש בכופר דלא מהני מחילה או שור של שני שותפים דצריך לשלם כ"א כופר שלם ובשור של שני שותפים שמתו הבעלים כיון דפטורים היורשים מכופר רק בדמים כ"א מהיורשים אינו משלם רק חצי כדין שותפים שהזיקו ומהני ג"כ מחילה הכלל להראב"ד דיש דמים בב"ח נותנים עליו חומרי כופר וחומרי דמי'. ולדעת הראב"ד בזה"ז דאינו נעשה מועד אבל על כל פנים מהני תפיסה ח"נ כמו היזק ממון דמהני תפיסה עיין היטב ותבין מעצמך דכל הדינים השייכים בהיזק ממון שייך ג"כ כאן רק במקום שכופר חמור נותנים עליו חומרא דכופר כנ"ל פשוט ע"כ הדינים של שור שהמית ב"ח.