מנחת חינוך · סימן נ״א, ל״ג

וכבר כתבנו דעל כל האישים משלמין כופר חוץ מע"כ ושפ"כ אבל על כל איש ב"ח מחויב בכופר. ופשוט דאם שור הרג גר שאין לו יורשים בעלים פטורים מכופר דאין לו יורשים למי ליתן וגם הבעלים זוכים מן ההפקר ואין לו למי ליתן. ואם שור הרג ח"ע וחב"ע עיין ר"מ פי"א דראוי ליתן ח"כ ואין מי שיקחנו ע"כ. והוא בגיטין מ"ג דאבע"ל ח"ע וחב"ח אי תפסי קידושיו בבת ישראל כיון דרק חצי איש לא תפסי קדושין א"ד הא לא שייר בקנינו ובעי למפשט מברייתא המית מי שח"ע וחב"ח נותן וכו' וח"כ ליורשיו וא"א קדושיו לאו קדושין יורשים מנ"ל ובתוס' כתבו כיון דאין לו קדושין בשום ענין אין הבנים מתייחסין אחריו ותי' רבא דראוי ליטול ואין לו דהיינו דאין לו יורשים והר"מ פסק כך. וק"ל על הש"ס מה דפשיטא אי אין קדושין לית ליה יורשים הא פסקינן דח"ש וחב"ח תפסי בה קדושין והיא שפחה חרופה האמור בתורה וכ"פ הר"מ פ"ד מהלכות אישות ובאה"ע סי' מ"ד וא"כ אם ישראל בא על ח"ש וחב"ח מצד חב"ח שלה הולד מתייחס אחר אביו כמו כל ישראל הבא על ישראלית ומצד ח"ש הוולד ח"ע כדין בא על השפחה ועפמ"ג או"ח בפתיחה הכוללת והובא כ"פ בחיבורי אם כן אם ישראל הוליד מח"ש וחב"ח הולד ג"כ חב"ח ויש לו יורשים על חלק ב"ח דהיינו אביו ואחיו רק אין לו יורש בן או בת כיון דאין לו קדושין אין מתייחס אחריו אבל יורשים למעלה יש לו אם כן אמאי צריך לדחוק בברייתא דראוי ליטול הא משכחת לה יורשים ממש אף דאין קדושין תופסין וצ"ל דאיכא שם מ"ד דסובר דגם בח"ש וחב"ח אין קדושין תופסין ושפ"ח האמור' בתורה מיירי מענין אחר אם כן רבא מתרץ אליבא דמ"ד ח"ש וחב"ח שוה לח"ע וחב"ח אי גבי ח"ע אין קדושין מחמת קדושי חצאין ה"נ גבי ח"ש וחב"ח אם כן אין נתפסים הקדושין בח"ש וחב"ח וג"כ אין הבנים מתייחסין אחר האב ע"כ מוקי לה ראוי ליטול כי לא משכחת לה יורשים. אך על הר"מ דפוסק בה' אישות דח"ש וחב"ח תפסי קדושין עמ"מ אם כן משכחת לה בפשיטות יורשים וכמ"ש אם כן היאך כתב כאן ראוי ליטול ואין לו מי שיקחנו הא משכחת יורשים וכמ"ש. ויותר קשה לפמ"ש הרב המגיד כאן מחמת קושיא דקנס ויבואר לקמן בעזה"י דהר"מ מיירי בח"ש אם כן משכחת לה יורשים בנים ממש דהי' לישראל בנים ממנה ומצד חב"ח הבן בנה לכ"ד ואם שור נגחה נוטלים הבנים ח"כ ובש"ס הי' יכול לאוקמי בח"ש וחב"ח [אף] אם נא' דח"ש אין קדושין תופסין כמ"ש מכל מקום הבנים מתייחסים אחר האם ויש לה בנים מצד חלק ב"ח אך לא רצה להגיה הברייתא דתני ח"ע ולאוקמי בשפחה אבל על הר"מ קשה דאפילו בח"ע משכחת לה יורשים מלמעלה כגון אב ואח ובח"ש משכחת לה יורשים בנים. ועוד ק"ל על הר"ם הא הוא בעצמו פסק בפ"ד מה"א דח"ע שקידש הוי ספק קדושין דסובר דאיבעיא לא נפשטא אם כן ח"ע יש לו בנים מספק דלמא קדושין תופסין והבנים מתייחסין אחריו אם כן משכחת לה יורשים מספק ע"כ צריך לשלם ח"כ ואי כיון דה"ל ס' יורשים ס' ממונא לקולא ז"א הא הר"מ פסק כאן דספק כופר לחומרא כמ"ש כיון דהוא ספק כפרה ומה דגבי שני שותפים ס' אם חייב בכופר מכל מקום משלם ול"א ס' ממונא לקולא מכ"ש הכא שבאמת חייב בכופר רק דהיורשים הם ספק מכ"ש דס' כפרה לחומרא וצ"ע מאוד דברי הר"מ בזה. אך באמת זה ל"ק דהר"מ דפסק ס' כפרה לחומרא כדי שיהא לו כפרה כגון גבי שני שותפים דה"ל ספק ואם יתנו יהיה להם ודאי כפרה ממ"נ אם צריך כפרה ה"ל כפרה שנתן ואם א"צ הא א"צ ודאי שייך שפיר לומר דאם לא יתן אולי צריך כפרה ואין לו ע"כ נותן כדי שיהי' לו כפרה אבל כאן דהוא ס' ואף אם יתן לא יצא מידי ספק לעולם אולי היורש אינו יורש ולא נתכפר זה במה שנתן לאחר אם כן כיון דלעולם יהי' בספק ולא יתקן למה יתן והו"ל ס' ממון לקולא אבל שם אם יתן יתקן וז"פ. אך קושיא הראשונה שהקשיתי ע"ד הר"מ דמשכחת לה יורשים למעלה וגבי שפחה אפילו הבנים הם יורשים צ"ע מאוד. והאיר ה' את עיני ומצאתי במקנה סי' מ"ד עמד בכל מ"ש ונהניתי שכוונתי לדבריו ב"ה.