מנחת חינוך · סימן נ״א, ל״ב

והנה בזה"ז דאין לנו ב"ד מומחין סמוכים אין דנין דיני כופר כלל עש"ס ור"מ שם ובח"מ סי' א' דכל דיני קנסות ודיני חבלות שאין דנין בזה"ז מכל מקום אם תפס הניזק לא מפקינן מיני'. ונראה דגבי כופר אפילו תפיסה ל"מ כיון דתם פטור מכופר רק מועד ואין מועד בח"ל דצריכים ב"ד להתייעד כמבואר בש"ס ור"מ ובח"מ. ומה שמבואר בח"מ דקרן מהני תפיסה היינו בתמותו דאע"פ דאין דנין מכל מקום מהני תפיסה אבל אינו נעשה מועד כלל ואפילו נגח כ"פ נשאר בתמותו ומהני תפיסה מה שהתם חייב דהיינו ח"נ אבל נ"ש שהמועד חייב ל"מ תפיסה כלל דלא נתייעד אפילו לענין תפיסה וכן הוא בטוח"מ סי' שפ"ט להדיא שכתב אין רצוני להאריך כיצד נעשה מועד שאין מועד בזה"ז מפני שלא נעשה מועד אלא עפ"י סמוכים לפיכך נשאר בתמותו אע"ג דח"נ דקנס הוא ואין גובין בבבל מכל מקום כיון שאין מוציאין מידו אם תפס הוצרכתי לפרשו עכ"ל אם כן מבואר בהדיא דלא אתייעד האידנא אף לענין תפיסה אלא לעולם נשאר בתמותו לענין תפיסה אם כן גבי כופר דתם פטור לגמרי דאין כופר בתם מגזירת הכתוב וא"י להתייעד בח"ל ל"מ תפיסה בכופר אף במועד ע"כ אין דין כופר (אף) בזה"ז כלל. ובטור כתב עוד שם וז"ל וגם אין רצוני להאריך בדין שור שהמית אדם לפי שאין דנין עתה לפי שצריך ב"ד של כ"ג עכ"ל ודבריו צ"ע דכבר כתבתי דקיימא לן דאפילו שלא בכוונה דאין השור בסקילה חייב כופר וא"צ כ"ג לכופר רק ג' ע' תוס' שהבאתי לעיל אך באמת סגי בטעם שכתב לפ"ז כיון דתם פטור ודוקא מועד חייב ואין מועד בח"ל ע"כ א"צ לכתוב הדינים וצ"ע. ומכל מקום ק"ל אהטור הא קי"ל דאיכא כופר ברגל ברשות הניזק עבב"ק ור"מ פ"ז ואפילו פעם ראשונה דרגל הוא מועד מתחלתו אם כן כיון דהוי מועד מתחלה מהני תפיסה כמו כל ד"ק דאין דנין בזה"ז (אף דרגל דנין מכל מקום בחבלה באדם אין דנין) על כל פנים מהני תפיסה ה"נ אם כן היה צריך לכתוב קצת דיני כופר וצ"ע על הטור והש"ע שהשמיטו הדינים לגמרי. ונ"ל לפמש"ל דאין השור בסקילה רק בזמן המקדש והסנהדרין היו יושבין במקומן כמו ד"נ דאדם מכל מקום י"ל דעכ"פ מועד נעשה עפ"י ב"ד סמוכין של ג' ומשלם כופר במועד אף דאין השור נהרג כמש"ל דמבואר בב"ק דף ק"ד ע"ש דאין נעשה מועד עד שיעידו בפני ב"ד כתבו התוס' דזה מסברא דמי יקבל עדות אם לא הב"ד אם כן כיון דזה מצד הסברא דצריך ב"ד לקב"ע אם כן סגי בב"ד של ג' דגם הם נקראים ב"ד לענין קב"ע ונתייעד על ידם כנל"פ. ומכל מקום אפ"ל כיון דעיקר הבאת תם לב"ד לדונו בסקילה ה"ל כד"נ וצריך כ"ג אף לייעד אותו. והנה דעת הגאון מובא ברמב"ן פ' שופטים דבכל ד"נ אף דצריך כ"ג מכל מקום לענין קב"ע סגי בג' והרמב"ן חולק עליו וסובר דגם קב"ע של ד"נ צריך כ"ג ובפי' למס' מכות החזיק בדעת הגאון ואי"ה יבואר במקומו אם כן לדברי הגאון ודאי נתייעד עפ"י ג' אך לד' הרמב"ן בזמן שהי' ד"נ נוהג כיון דעיקר הבאתו לב"ד לד"נ לא הי' מהני ג' אף לקב"ע להתייעד ואף דאין ד"נ נוהג מכל מקום כיון דהוא ד"נ אף שאין בהמ"ק מכל מקום ה"ל כד"נ וצריך דוקא כ"ג אך אם הוא שלב"כ דאינו ד"נ כלל אפשר דנתייעד ע"י ג' אך באמת אם נגח הרבה פעמים שלב"כ לא נתייעד כלל כ"כ התוס' בסוגיא והר"מ שכתב אם הי' שלב"כ מועד צריך לשלם כופר היינו דנגח קודם לזה בכוונה ונתייעד ועתה נגח שלב"כ אם כן אז הי' ד"נ וצ"ע בכ"ז. ואין לה"ר מהש"ס דמקשה וכי מאחר דתם קטלינן לי' מועד היכי מ"ל ויש כמה אוקימתות ועיין בתו' והו"ל לאוקמי בכה"ג דנתייעד בג' ולא קטלינן לי' ועתה קטלינן לי' דיש כ"ג ז"א דהוא דוחק שלא הי' אז כ"ג ובלאו הכי יש הרבה אוקימתות בש"ס וצ"ע בדינים אלו. ולענ"ד משכחת לה עוד שבתם אינו נהרג כגון שנגח ג"פ והיה אז השור ספק טרפה דאינו נסקל כי דומה לד"נ דודאי מספק אינו נסקל או שהיו הבעלים ס' טרפה כיון דאם השור או הבעלים טרפה אינו נהרג השור ובודאי שספק גם כן אינו נהרג ואחר כך נתברר שאינו טרפה ששהה י"ב חודש אם כן (לא) נהרג למפרע שם וז"פ. ועי' בב"ק ד"ה תוס' ד"ה למעוטי מוסר כו' מבואר דכופר משתלם מן עידית שבנכסיו כמו ניזקין והר"מ אינו מביא זה. ויש כמה דברים שנחשבים והר"מ פעם מביא בפירוש ופעם סתם ועמדתי ע"ז במק"א ואין כאן מקומו. ועיין בב"ק דמ"ד דמקשה הש"ס ואכתי צרורות נינהו ומשני דקאזיל מיני' ומיני' ופרש"י דאין כופר כתיב אלא בנגיחה דהוי גופו ממש אבל לא צרורות והר"מ אינו מביא זה והלחם משנה עמד בזה ע"ש. אבל הדין אמת ופשוט דהשור בסקילה כמו אדם וז"פ.