מנחת חינוך · סימן נ״א, ל׳

והנה מבואר דאם שור הרג שלב"כ פטור ממיתה דכמיתת בעלים כו' וכן צריך מה"ט ב"ד של כ"ג וכן שור טרפה שהרג פטור מט"ז כי בד"נ השור דומה לאדם ובגוונא דאדם אינו נהרג אם השור הרג גם כן פטור אף דיש טעם למה האדם פטור ואותו הטעם ל"ש בשור כגון אדם טרפה שהרג פטור דהו"ל עשאאי"ל ובשור ל"ש זה מכל מקום גזירת הכתוב דשור דינו כמו אדם ואם אדם הי' פטור גם השור פטור ע' סנהדרין ע"ח ובתוס' שם. וכן מבואר שם דשור של אדם טרפה ג"כ פטור השור דכתיב השור יסקל וגם בעליו יומת כ"ה דקרינן וגם בעליו יומת קרינן והשור יסקל וכ"ה דלא קרינן וגם בעליו יומת ל"ק והשור יסקל ע"ש. אם כן לכאורה בשור של שני שותפים שהרג ל"ק בי' וגם בעליו יומת דשנים שהרגו את הנפש בב"א פטורים אם כן גם השור פטור. וא"ל דטעם יש בדבר דבשנים כ"א לא הרג אבל כאן שור אחד שהרג. ז"א דהא אדם טרפה שפטור ג"כ יש טעם מחמת עשאאי"ל ומכל מקום שור נמי פטור אע"ג דל"ש האי טעמא חזינן דגזירת הכתוב כ"ה דבעלים פטורים כן השור שלהם אם כן יהי' שור של שני שותפים פטור ממיתה ובאמת בתוס' כאן מבואר להיפוך גבי שור של שותפים דאבעיא בגמרא כיצד משלמין את הכופר הקשו אמאי לא נקט האבעי' בשני שורים של שני ב"א ותירצו דשני שוורים אינם בסקילה וכו' אבל שור של שותפים הוי בסקילה עכ"ל ולכאורה אמאי הוי בסקילה אי ל"ק וגם בעליו יומת ה"ל כמו שור של טרפה דפטור אבל באמת יש חילוק דבשלמא בשור של אדם טרפה אמרינן שפיר דל"ק וגם בעליו יומת דהיינו אם הבעלים היו עושים המעשה זה של השור דהיינו שהבעלים הרגו פטור כיון שהוא טרפה אם כן השור ג"כ פטור אבל כאן אם הבעלים היו עושים כמו השור והיינו שהרג בעצמו בלא שותף כמו השור שהרג בעצמו הי' חייב אם כן גם השור חייב דהבעלים ב"ח נינהו אם היו עושים כמעשה שורם אבל הבעל טרפה אם הי' עושה כמעשה השור הי' פטור ג"כ השור פטור אבל כאן היו הבעלים כ"א מהם אם היה עושה מעשה השור הי' חייב ע"כ גם השור חייב וז"פ. ואני מסופק אם שור של שני שותפים וא' מן השותפים הוא טרפה אם השור נהרג כיון דאחד מן הבעלים לא הי' נהרג והוא גזירת הכתוב אם אינו נהרג גם השור אינו נהרג אפשר דאזלינן בתר דידיה ואינו נהרג א"ד אזלינן בתר הבעל שאינו טרפה ונהרג וצ"ע. ודע הא דדינו של שור הוא בב"ד של כ"ג בסנהדרין דף ט"ו אבעיא שם שור של כה"ג אי לבעלים דעלמא דמי ודינו בכ"ג או לבעלים דידי' דמי ודינו בסנהדרין של ע"א והר"מ פ"ה מה' סנהדרין לא הביא זה ובלחם משנה כ' בדעתו דסובר שדינו בע"א סנהדרין. ושור של ב"נ אי נידון בע"א ודיין א' כבעליו ע' ח"צ סי' קי"א והבאתיו כ"פ. והנה כאן פ"י ה"ט כתב הר"מ ד"ז דאם הרג בלא כוונה פטור השור ומכל מקום הבעלים משלמין כופר כשמואל דאין הכופר תלוי בסקילת השור ולפני זה בה"ג כתב שהרג ג"פ וברביעי נתפס שאין הבעלים חייבין בכופר עד שיסקל השור עכ"ל ודבריו סותרים זא"ז ובכ"מ כתב כיון דהשור בסקילה רק ברח אין משלמין כופר עד שיסקל השור אבל שלב"כ דאין השור חייב סקילה כלל חייבים הבעלים בכופר ולכאורה צ"ע מנלי' להר"מ לחלק בזה והענינים עמוקים וצריך חיבור מיוחד ואין כאן מקומו.