מנחת חינוך · סימן נ״א, כ״ט

ומבואר כאן בר"מ דשור שהרג בלא כוונה שנתכוין להרוג בהמה והרג אדם אף שהשור פטור ממיתה חייבים הבעלים בכופר ופסק כשמואל דמ"ד ולא כרבה דמ"ג ועבדמ"ג דר"י ס"ל גם כן מאם כופר מרבינן שלא בכוונה אף דאין השור בסקילה חייב כופר וכן בהודה מעצמו פסק הר"מ גם כן פ"ה מסנהדרין דמשלם כופר עפ"י עצמו כסתם משנה דכתובות ורבה מוקי המשנה בדמים עיין בגמרא ולפסק הלכה המשנה כפשוטו דכופר אין תלוי במיתת השור ובכ"ע משלם כופר ע"כ פסק דמשלם כופר על פי עצמו. ונ"פ דכלל זה אינו בכל הנהרגין דאם אין השור חייב סקילה הבעלים משלמין כופר אם כן לפ"ז בהורג טרפה יהיו הבעלים חייבים בכופר. ז"א אך העיקר הוא אם הוא רציח' דכתיב גם בעליו יומת ודרשינן דיש עליו חיוב בד"ש והיינו בהורג על כל פנים איש שחייבים עליו הריגה אבל טרפה דכמת הוא חשוב או נפל שאינו ב"ק פשוט דזה ל"ה רציחה כלל ל"ש כופר דל"ש גם בעליו יומת דאפילו אם הרג טרפה בידים לא מצינו חיוב עליו אפילו בד"ש אם כן פשוט שהוא פטור מכופר אך בשאר דברים שהוא רציחה דהנהרג הוא נרצח רק גזירת הכתוב דהאדם או השור פטור כגון שלא בכוונה או שני שוורים וכדומה חייב בכופר אבל טרפה או גוסס שהחסרון בנרצח א"ח כופר וז"פ. והנה להלכה שאע"פ שאין השור בסקילה כגון שלא בכוונה חייבים הבעלים בכופר אם כן בדינים שנזכרו בפ"ז כגון שור טרפה שהרג אדם או שור של אדם טרפה כיון דאין חסרון בנרצח רק גזירת הכתוב בודאי הבעלים חייבים בכופר והא דנקט הר"מ ד"ז גבי שלב"כ משום דבש"ס מבואר זה גבי פלוגתא דרבה ור"י נקט הר"מ כמו לשון הש"ס אבל באמת בכל הדינים שאין חסרון בנרצח כגון שני שוורים שהרגו בב"א או שור טרפה או של אדם טרפה אף שבכל אלו השור פטור מסקילה מכל מקום הבעלים חייבים בכופר וז"פ.