מנחת חינוך · סימן נ״א, ג׳

ואם הקדישו מזיק ג"כ אינו קדוש דל"ה שלו לר"ע אך מכל מקום צריך הניזק ליתן דבר מועט בפדיונו משום דר"א כדי שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון אבל אינו מועל המשתמש בו כ"ה בש"ס וכ"פ הר"מ כאן ודעת הר"מ צ"ל דאפילו לר"ע מכל מקום קודם העמדה בדין לא זכה הניזק כלל כיון דאי מודה מפטר לא זכה בקנס קודם העמדה בדין כמו בע"ח. אך מכל מקום אם מכרו גובה הניזק כמבואר שם לר"י דגובה אף דהוי מטלטלין מכל מקום קלא אית לי' ע"ש בש"ס וכן אם הקדישו הניזק גובה מההקדש כמבואר בתוס' גיטין ד"מ אך מכל מקום לשיטת הר"מ עצמו פ"ז מה' ערכין ופח"י מהלכו' מלוה שפוסק דקדושת דמים ג"כ מפקיע מידי שעבוד ואין הבע"ח בעצמו יכול לגבות כלל מן ההקדש רק מן הפודה והפודה נותן דבר מועט כדי שלא יאמרו כו' אם כן כאן נמי צ"ל בכוונתו כן דמ"ש דמוקדש ופודה בדבר מועט היינו אחר ולא הניזק וסמך אמ"ש שם וע"ש בה' מלוה במ"מ דהוא רק דרבנן ודברים אלו צריכים אריכות ואין כאן מקומו. הכלל להר"מ קודם העמדה בדין לר"ע ג"כ לא זכה בו וה"ל כבע"ח כיון דמצי לסלוקי בזוזי ה"ל של המלוה ה"ל כיון דאי מודה מפטר ה"ל כבע"ח ודינו כמו לר"י אך דה"ל אפותיקי כמו לר"י והחילוק שבין ר"י לר"ע הוא אחר העמדה בדין דלר"י תמיד הוא בע"ח ולר"ע אחר העמדה בדין זכה בגוף השור וכ"ה בקצה"ח סי' ת"ו. וקדושת הגוף אינו מבואר בר"ם אך ממילא כיון דה"ל רק בע"ח אם כן קדושת הגוף מפקיע אך אפשר דאלמוהו לשעבודו דניזק כמ"ש תוס' כאן לר"י. אך לשיטת תוס' לר"ע תיכף שותפים נינהו אף קודם העמדה בדין. והנה לפ"ז לדעת הר"מ דקודם העמדה בדין הוי רק בע"ח אם הקדישו הניזק או מכרו אינו מכור כמו לשיטת תוס' לר"י. אך צ"ע בהגהת רמ"א תוס' על המחבר דהעתיק דעת הר"מ דקודם העמדה בדין יכול המזיק למכור לרדיא כתב דמכרו הניזק מכור. ובאמת להר"מ ל"מ מכירת הניזק קודם העמב"ד דעדיין אינו זוכה והוי של המזיק וצ"ל דהרמ"א קאי לשיטת התוס' כמבואר אח"כ ברמ"א דאם נשתמש בו מזיק חייב ליתן שכרו לניזק והוא כדעת התוס' וכבר עמד בזה בש"ך שם דהו"ל לכתוב ד"ז בשם י"א ולא ע"ד הר"מ ע"ש ה"נ צ"ל כן דכתב לשיטת התוס'. ומכל מקום צ"ע על הש"ך שלא עמד ע"ד רמ"א בסעיף זה שהוא מוקדם וצ"ע. ובאמת דברי רמ"א הם דברי הטור והטור לשיטתו סובר כדעת התוס' אבל להר"מ נ"פ דאין מכירת הניזק מכירה קודם שעמב"ד כנ"ל פשוט.