ולענ"ד להראב"ד בהשגות ויבוא' לקמן דסובר דיש דמים לב"ח והיכי דליכ' כופר משלם דמים דמ"ל הזיקו פלגא או הזיקו כולו שהרגו וזה תלוי בש"ס דב"ק דמ"ג אם כן נראה דהא דחייבה התורה כופר לב"ח היינו להחמיר עליו היכי דאיכ' חומר' בכופר אבל היכי דאיכא קולא בכופר אין דנין בכופר להקל כי צריך לשלם בתורת דמי' אם כן נר' דהחומר' שיש בכופר דנין והיינו אם מחל א"מ דבתורת דמי' ה"ל מחילה אך בתורת כופר דה"ל כפרה ל"מ מחילה אבל במת המזיק נהי דפטור מכופר דאין כפרה למתים מכל מקום חייבים היורשים לשלם בתורת דמים דמי הניזק ואין סברא דהתורה הקילה עליו לסברת הראב"ד דיש דמים לב"ח ובתם שלא בכוונה משלם דמי' כמבוא' לקמן אם כן היכי דשייך דין כופר משלם כופר היכי דיש חומרא בכופר מדמים אבל היכי דיש קולא בכופר בודאי נותנים עליו החומרא שמשלם בתורת דמים אם כן היכי שמת המזיק צריך לשלם דמים. אך מתוס' ל"מ כן. אך לדעת הר"מ דס"ל דאין דמים לב"ח כלל אם כן א"ח רק כופר נותנים עליו אפילו קולות של כופר דל"ש דמים כלל אם א"ח בכופר ולדעת הראב"ד משלם דמים ונותנים עליו חומרי שניהם דנהי דפטור מכופר מכל מקום חייב בתורת דמים כנלע"ד ולקמן יבואר אי"ה שיטת הר"מ והראב"ד.
מנחת חינוך · סימן נ״א, כ״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.