מנחת חינוך · סימן נ״א, כ״ד

הכלל דכופר אין ענין לראוי כלל דהתחלת החיוב שחייבה התורה הוא ליורשים ונתחייב להם כי כן גזירת הכתוב כנלע"ד ב"ה נכון בסברא ישרה. אך לכאורה ל' הגמ' קשה לזה דאר"ל לא אר"ע אלא בכופר הואיל ואינו משלם אלא לאח"מ וה"ל ראוי ואין הבעל נוטל בראוי חזינן דכופר ה"ל ראוי אך באמת ל"ק דמתחלה ס"ד בש"ס דר"ע סובר בכל הניזקין אין הבעל יורש דכן גזירת הכתוב ומקשה והא ר"ע סובר דהבעל יורש אם כן אין סברא לאוקמי ההיקש בזה ואפשר מורה ההיקש על דבר אחר ומתרץ דכל הניזקין הבעל יורש רק כופר דבא לאח"מ ומצינו בכ"מ דאין הבעל נוטל בראוי חזינן דל"ה יורש גמור כמו יורש אחר אם כן מסתברא לאוקמי ההיקש דאין הבעל נוטל דמ"מ ל"ה יורש גמור ולא זיכתה לו התורה כאן וגם לתי' התוס' שראוי זה דכופר כיון דבא על חבלה מחיים לא נוכל לילף משם אם כן מה זה דקאמ' דאין הבעל נוטל בראוי הא א"ד לראוי עכצ"ל ג"כ דעכ"פ הסברא נותנת ג"כ דה"ל קצת ראוי דאינו בא מחיים כשאר ירושה ע"כ מוקמינן הפסוק בזה ובאמת הוא גזירת הכתוב ה"נ לפי דברינו על כל פנים יש סברא כיון דבעלמא א"י בראוי ופסק כח הירושה לאח"מ ע"כ ההיקש לזה דכופר אינו נוטל ג"כ מחמת ההיקש ושאר נזקין יורש כשאר ירושה ולפמ"ש נ"ב דאין בע"ח או כתובת אשה של מת נגבים מכופר אף להפוסקים דבע"ח גובה מראוי עח"מ סי' ק"ד וש"ך שם באריכות ומ"ל ה' מלוה מכל מקום דוקא שם בירושה שנפל להמת אם כן ה"ל ממון המת ומשתעבד אבל כאן אינו ממון המת כלל רק התורה חייבה להמזיק ליתן להיורשים ומתחיל החיוב להיורשים לא מתורת ירושה וה"ל כהא דאמרינן התם מכח אבוה דאבא קאתינ' ועדיף משם דאין היורשים באין מכחו כלל ע"ש ותבין ועמ"ל שם בענין הנ"ל: