מנחת חינוך · סימן נ״א, כ״ג

והנה לא נתבאר איך הדין אם בין היורשים יש בכור דזה בודאי מן התורה ואין לנו קרא דדוקא לענין הבעל יש קרא אבל לענין בכור דליכא קרא וע"ז צריך קרא דל"ד לשאר ראוי כסברת התוס' אם כן לא נתבאר הדין אם הבכור נוטל שני חלקים בכופר אך באמת בודאי אינו נוטל דלא גרע ממלוה דבכור אינו נוטל ב"ח לכ"ע וכופר הוי כ"ש ממלוה אך לפ"ז הדק"ל להסוברים דגם הבעל א"י מלוה אם כן ל"ל קרא על כופר אך אין כאן מקומו. על כל פנים יש נ"מ לדינא דעל הא דאין הבעל יורש כופר דרשינן מקרא לא מטעם מלוה אפילו להסוברים דהבעל יורש מלוה מכל מקום כאן גזירת הכתוב דא"י כיון דאין החיוב מתחיל כלל אלא לאח"מ אם כן אם שור של בעל נגח אשתו אף על פי דהוא מוחזק וק"ל דמלוה שעמו פלגי דספק אם ה"ל ראוי מכל מקום כאן אינו יורש כלל כיון דהוא גזירת הכתוב אפילו אם יורש מלוה מכל מקום כאן דמתחיל אח"מ גזירת הכתוב דה"ל ראוי אם כן אם שור הבעל נגח אשתו א"י וצריך ליתן הכופר ליורשים אך בבכור כיון דליכא קרא רק דא"י ב"ח דה"ל מלוה אם כן אם שור של בנו הבכור נגחו ה"ל מלוה שעמו ונוטל חצי חלק בכורה מהכופר דמלוה שעמו קי"ל דפלגי עש"ס ור"מ וש"ע ח"מ סי' רע"ח. אך באמת לשיטת הראשונים שמלוה שעמו פלגי מחמת ספק דאפשר הבכור משעבד לאביו לגמרי כדי שיהי' נוטל פ"ש ערשב"ם דף קכ"ו וכאן ל"ש זה דמשעבד לאביו מחיים הא בחיי אביו לא הי' מגיע לו כלום והחיוב מתחיל לאח"מ אביו אם כן בכ"ע אף הבכור אינו נוטל כלל אך להתוס' שכתבו שם דתקחז"ל כך הי' ולא מכח ס' ע"ש אם כן נוטל פלגא כמו מלוה אבל הבעל אינו נוטל כלל כיון דהא דאינו יורש לא מטעם מלוה רק מגזירת הכתוב אך באמת אם הוא תקחז"ל אפשר דעשו גבי בעל ג"כ התקנה אם כן ממ"נ לשיטת התוס' הן בעל והן בכור נוטלים בנגח שור שלהם ולרשב"ם אף בכור אינו נוטל דל"ש דמשעבד נכסיו מחיים דלא הי' אז החוב כלל אם כן היוצא לנו מזה דכופר שעמו אם הוא אצל הבעל או אצל הבכור להרשב"ם אין נוטלים כלל ולשיטת תוס' נוטלים מחמת תקחז"ל וצ"ע. ולענ"ד מה שהקשו ל"ל קרא שאין הבעל נוטל כופר בלאו הכי הו"ל מלוה ומלוה הוי ראוי להרבה שיטות אף לגבי בעל וגם קושית התוס' ל"ל קרא הא ילפינן בב"ב מפסוק אחר שאין הבעל יורש בראוי ולענ"ד דראוי ל"ה אלא אם הממון שייך להמת והיורש בא מכחו כגון מלוה ששייך לו בחיים ואם מת יורשים אותו היורשים וכן בנפל להמת נכסים בירושה דשייכים לו והיורשים יורשים שייך לומר דגזירת הכתוב הוא דאין הבעל יורש מה שבא לאח"מ מה שאינו מוחזק להמוריש בשעת מיתה אבל כופר דלא משכחת לה אלא לאח"מ וזה גזירת הכתוב דצריך לשלם הכופר ליורשים אם כן אין הממון של המת כלל אפילו לאח"מ כי התורה לא זיכתה לו כלל שיהי' המעות שלו והיורשים ירשו אותו רק התורה גזרה גזירת הכתוב שהמזיק יתן כופר ולמי יהי' הנתינה ליורשי ממונו אבל לא מחמת ירושה אלא שגזירת הכתוב שהתורה זיכתה ליורשים בממון אם שור של א' הרג מורישם וצריך כפרה יהי' הכפרה שיתן דמי נפשו ליורשים אבל אין שייך כלל להמת לומר שהיורשים יורשים מכחו אם כן שם בב"ב דנפלו לה נכסים לאחר מיתה שהיא יורשת בקבר להנחיל ליורשים, דאי לא אין היורשים יורשים כלל כי אינם יורשים לאיש אחר אם כן הם יורשים אותה מה שנפל לה והוא ממון שלה וגזירת הכתוב דאין הבעל יורש ממון שלה מה שנפל לה אחר מיתתה או מלוה ששייך לה או לאביו אצל בכור וזה גזירת הכתוב דראוי אינו בירושה לא לבעל ולא לבכור אבל כאן אי לאו קרא ה"א דהתורה גזרה דכופר ינתן ליורשים יתנו לבעל דהוא הוי יורש אף לאח"מ אשתו ע' תוס' ב"ב קי"ד ע"ב ד"ה מהאשה והוא אינו בתורת ירושה כלל רק דגזירת הכתוב שממון של כופר נתחייב המזיק ליורשי ניזק וכאן הבעל היורש ע"כ צריך קרא דאין הבעל נוטל הכופר ולא מטעם ראוי דאין הממון שלה ואינו בירושה כלל רק החיוב מתחיל ליורשים אך מכל מקום גזירת הכתוב כאן דלא ינתן לבעל רק ליורשים ממשפחת אביה הם היורשים שזיכתה תורה להם אבל אי לאו קרא ה"א דגזרה תורה ליתן כופר ליורשים לאו משום ירושה רק כמו א' שהזיק ממון חבירו דישלם לחבירו ה"נ הנהרג הוא היזק של יורשים וצריכים ליתן להיורשים וכ"ה גזירת הכתוב אם כן ה"א דנותן לבעל כיון דהוא היורש ע"כ צריך קרא לזה דהתורה לא זיכתה לבעל בזה הממון וכן לענין בכור דהתורה כתבה דין בכור מה שיורש מאביו אבל כאן אינו יורש מאביו דהכופר אינם יורשים היורשים מאביהם רק גזירת הכתוב דינתן להם כאילו הזיק ממונם אם כן דגזירת הכתוב הוא דהנתינה יהי' ליורשים והתורה זיכתה להם לא מכח אביהם ל"ש חלק בכורה כלל כי אינם נוטלים הכופר מכח ירושת אביהם אם כן אינו נוטל כלל חלק [בכורה] ואפילו בלא טעם דמלוה ואף שאין לנו פסוק על הבכור כמו על הבעל מכל מקום הוא לא בא כלל בתורת ירושה רק הוא יורש ומגיע לו ככל היורשים ולבעל צריך קרא דהוא לבדו יורש אבל ל"ה ראוי כלל כי אין הממון שלה כלל דאין הממון של המת כלל לתלות בה דין יורש כלל רק הממון נתחייב המזיק להיורשים אם כן צריך כאן פ' דאין הבעל אף שהוא יורש מכל מקום אינו נוטל כופר אף שהתורה נתנה הכופר ליורשים והבעל יורש הוא מכל מקום כתבה התורה דכופר אינו נוטל דאי משום (אף) דאינו יורש בראוי מכל מקום ה"א כאן התורה זיכתה ליורש והוא היורש וינתן לו ע"כ צריך קרא לזה. וכן מכאן לא מוכח דאין הבעל יורש בראוי דאפ"ל אע"ג דיורש בראוי מכל מקום כאן לא משום ירושת ראוי מיעטה התורה דבאמת אינו ראוי כלל רק גזירת הכתוב דאינו מגיע לו הכופר אבל ממון שלה שבא מכח ירושה אפשר דיורש בראוי ע"כ צריך קרא שם בב"ב דאין הבעל יורש ראוי.