מנחת חינוך · סימן נ״א, כ״א

ואם בעל השור טרפה פטור השור ממיתה וגם אם השור טרפה פטור דאיתקש למיתת בעלים ובעלים פטורים אם הוא טרפה אך בשור שהרג בפני ב"ד אף על פי שהוא טרפה או הבעלים טרפה נהרג כמו הבעלי' כ"ה דעת הראב"ד בהשגות והר"מ לא חילק בזה ועמ"מ הטעם להר"מ. ואין השור נסקל עד שיהי' מתכוין להרוג למי שחייב עליו סקילה אבל נתכוין להרוג בהמה והרג אדם או נתכוין לעכו"ם או לנפלים והרג ישראל ב"ק פטור השור מסקילה כיון דלא נתכוין וג"כ מהיקישא הנ"ל ובמתכוין להרוג את זה והרג את זה נראה מדברי הר"מ שחייב סקילה וסותר דבריו למ"ש בה' רוצח פ"ד כר"ש ולר"ש דנתכוין להרוג את זה והרג זה באדם פטור אם כן ה"ה גבי שור כמבואר בב"ק פ"ז עלח"מ פ"א מה' חובל ומזיק עמד בזה וע"ש מה שתי'. ואחד שור איש או א' מכל האישים ואפילו שור עבד ושפחה חייב השור סקילה וז"פ אך מבואר במשנה ור"מ דאפילו שור חרש שוטה וקטן אף באין להם אפטרופוס חייב השור סקילה עיין ר"מ כאן ועש"ס דמרבינן משבעה שור דכתובי' בפרשה ולכאורה ה"ל לפטור שור של חרש שוטה וקטן כיון דאיתקש למיתת הבעלים והם פטורים בהרגו אך מריבויא דשור מרבינן זה. ונ"פ דשור של חרש שוטה וקטן דחייב סקילה היינו דוקא שמעמידין להם האפטרופוס או לאחר שיגדיל ויתפקח וישתפה אבל בל"ז בלאו הכי היאך יכולין לקב"ע שלא בפני בע"ד וחרש שוטה וקטן כשלא בפניו דמי אע"כ כמ"ש ועיקר הרבותא דחייב סקילה אף דהבעלים פטורים מחמת ריבוי דשור ופשוט, אך לאחר נגיחה לחייבו אין מעמידין אפטרופוס לחוב ליתומים על מה שעבר אלא על להבא או לאחר שיגדיל כנ"ל. ואם השור הרג אדם טרפה או עכו"ם ואפילו ב"נ אינו נהרג כ"ה בש"ס ור"מ ושור של ב"נ שהרג לישראל אפשר להרמב"ן דמצווים על הדינים כמו ישראל אם כן השור בסקילה ג"כ ואי בעינן גבי שור ב"נ ב"ד סמוכים של כ"ג כיון דמיתת הבעלים הוא בע"א ודיין א' ובלא סמוכים עשו"ת ח"צ סי' פ"ד לענין נרבע דעתו שהשור של ב"נ צריך ג"כ כ"ג ואי"ה בדיני ב"נ יבואר באורך ולדעת הר"מ דאין מצווים על הדינים כמו ישראל אפשר דאין השור בסקילה כלל וא"ד לנרבע משום תקלה וקלון ע' בסנהדרין ויבואר בקונטרס ב"נ אי"ה.