מנחת חינוך · סימן נ״א, כ׳

ודיני שור שהמית אדם עב"ק פדו"ה מדף מ"ם עד סוף הפרק ור"מ פ"י וי"א מהנ"מ. והדינים כ"ה שור שהמית אדם מישראל בין קטן בין גדול או ע"כ או שפ"כ ויש עדים ע"ז אותו השור בסקילה אפילו בפעם ראשון שהוא תם מכל מקום חייב סקילה ודוקא עפ"י עדים אבל בהודאת עצמו אינו נסקל וע' תוס' ב"ק דמ"א ע"ב ד"ה עפ"י ע"א וערש"י דמ"ג ד"ה קתני שכתב דאיתקש מיתת השור למיתת הבעלים כשם שאין נהרג בהודאת עצמו כן אין השור נסקל בהודאת עצמו וא"צ להאריך כי כ"ע מודים דצריך עדים למיתת שור וצריכים לקבל עדים בפני בע"ד כדינו ושור של הפקר או הקדש שנגחו נסקלין אף שאין להן בעלים וא' שור או חיה ועוף אלא שדיבר הכתוב בהווה ואין גומרין דינו של שור אלא בפני השור עבב"ק וסנהדרין ויליף ג"כ מהשור יסקל וגם בעליו יומת כמיתת כו' מה בעלים בפניהם אף שור בפניו ופשוט דל"ד גמ"ד ה"ה קבלת עדות וכ"ש הוא וגם במיתת בעלים אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד ופשוט. ושור שלא נגמר דינו ונתערב באחרים אין גומרין דינו כיון דנתערב ואין מכירין אותו ה"ל כמו שלא בפניו כ"ה בסנהדרין ע"ט ור"מ כאן ולסקילה שוב צריך ב"ד של כ"ג סמוכים כמו ד"נ של אדם ויליף ג"כ מהיקשא הנ"ל במשנה א' דסנהדרין וכן הל' ומבואר בר"מ פ"ה מה' סנהדרין וע' סנהדרין ל"ו דחשב התם במשנה הרבה חילוקי' בין ד"מ לד"נ ואמרינן וכולן אין נוהגים בשוה"נ חוץ מב"ד של כ"ג מנה"מ ופירש"י כיון דהנך כולם להצלה אתי מ"ל להצלתו של שור ומסתברא דהיקש' שור לאדם דוקא לענין כ"ג שהוא עיקר הדין ותחילתו וכו' וכ"ה בר"מ פי"א מה' סנהדרין ונ"ל דוקא אלו הדברים שחשב שם אינו נוהג בשור כמו שאמר על המשנה אבל נ"פ כמו שד"נ של אדם אינו נוהג אלא בפני הבית בזמן שיש כהן וגם בזמן שסנהדרין יושבים בלשכת הגזית ומ' שנים קודם החורבן בטלו ד"נ מישראל עש"ס ור"מ שם פי"ד ה"נ דין שור הנסקל לא היה נוהג כי זה ג"כ עיקר דין ותחילתו כמו כ"ג ע"כ לא הי' נוהג רק בזמן שד"נ היה נוהג כנ"ל פשוט: