מנחת חינוך · סימן נ״א, י״ג

והנה אם שני שורים נגחו שור אם תמים הם משלמין כ"א רביע נזק ואם מועדים משלמין כ"א מחצה כן מבואר בש"ס פ' דו"ה ופ' הפרה ואם שור הדיוט ושור הקדש נגחו עיין פ' הפרה ופסק הלכה כר"נ דאי ליכא לאשתלומי מהיאך משלם השני והכא דהקדש פטור משתלם משור הדיוט או ח"נ בתם או נ"ש במועד וכ"פ הר"מ פי"ב כאן ובטוש"ע ח"מ ת"י ועסמ"ע שם שפירש דעת הטור דוקא אם כ"א יכול להזיק משלם א' בעד חבירו אבל אם אין כ"א יכול להזיק וההיזק נעשה ע"י שניהם אין א' משלם בעד חבירו ודחה פי' זה ע"ש ובקצה"ח החזיק בפי' זה וה"ר לזה ועיין בדברי הרמב"ן שהבאתי לעיל. ועיין בטור וש"ע שני דיעות דיעה א' סוברת דכמו שאם א' פטור מדינ' השני חייב מדר"נ ה"ה בשניהם בני חיובא רק א' ברח או אין לו לשלם משלם השני עבורו ויש סוברים דוקא אם א' פטור מדינא משלם השני אבל אם השני ג"כ ב"ח רק דאין לו לשלם א"צ השני לשלם עבורו וע' ש"ך שם ואני מסופק להדיעה דמחלקין בין היכי שפטור מדינ' ובין שהוא חייב רק שברח או העני מהו הדין אם שניהם תמין וחייבים שניהם וקדם א' והודה שפטור מחלקו מחמת מודה בקנס אם השני חייב לשלם בעדו מי נימא דהוי כמו שפטור מדינא דהתורה פטרה אותו אף דפסקינן כר"ע דהוחלט השור ואם אקדשי' ניזק הוי הקדש מודה בקנס פטור ונעקר למפרע הקדישו אם כן הוי פטור מדינא וחייב השני לשלם בעדו א"ד דוקא אם בשעת נגיחה הוא פטור מדינא צריך השני לשלם כמו שור הקדש אבל כאן בשעת נגיחה הי' חייב רק הפטור בא אח"כ הו"ל כמו שברח דא"ח לשלם בעד חבירו שהודה ולדעה ראשונה בכ"ע חייב דלא גרע מברח אך לדיעה השני' אני מסופק אפשר כיון דאגמ"ל דנפטר אם כן פטור מדינא וחייב השני או אפשר כיון דמ"מ בשעת נגיחה היה ב"ח אין השני משלם בעדו וצ"ע. וע"ש בקצה"ח כתב דאף להסוברים דאם מדינא חייב וברח מכל מקום השני משלם זה דוקא במועד דהחיוב אגברי רמי אבל בשור תם כיון דפסקינן כר"ע אם כן הו"ל כאילו גבה ואח"כ נאבד אין השני צריך לשלם כמו דאם כיחש המזיק דעומד ברשות הניזק ה"ה בברח עי"ש ודבריו נכוני' מכל מקום גבי מודה אני מסופק דהא חזינן דנפטר למפרע ואף אם הקדישו ניזק נפקע הקדישו כמש"ל אם כן אפשר דלא הוי כגבוי והוי פטור מדינא והשני צריך לשלם עבורו או אפשר כיון דמ"מ היה ב"ח בשעת היזק אין השני צריך לשלם עבורו וצ"ע. ודע מה שמבואר בר"מ קדשים שיש בהם דין מעילה אין בהם דין ניזקין בין שהזיקו או הוזקו לאו דוקא מעילה דיש שאין בהם מעילה ומכל מקום א"ח בניזקין כגון קרקע של הקדש שהוזק ע"י שן ורגל מכל מקום פטור דהו"ל קדשי גבוה אף על פי שאין מעילה במחובר כמבואר בר"מ ה' מעילה אך העיקר תלוי אם הוא קדשי גבוה או אם הוא קדשים קלים וזה מבואר להדיא בתוס' בסוגיא דב"ק ד"ה מאן תנא דמעילה לא מעלה ולא מורדת והעיקר תלוי אם הוא קדשי גבוה ע"ש. ודעת תוס' ב"ק דף ז' וב"מ צ"ט דלאו דוקא קרן פטור בנזקי הקדש מחמת רעהו אלא אפילו שן ורגל דלא כתיב רעהו ואפילו אדם המזיק הקדש פטור דאין דין ניזקין להקדש בשום ענין ועיין בדבריהם רק אדם המזיק חייב מדרבנן והר"מ כאן כתב הדין דקרן מחמת רעהו ושאר ניזקין אינו מבואר בדבריו ועפ"ב מה' שכירות גבי דין שומרים נראה דס"ל כדעת התוס' ועבספ"י בכ"מ ובסוגיא בב"מ נשבעין לגזברין ואין כאן מקומו.