מנחת חינוך · סימן נ״א, י״ב

וזה נ"ל פשוט אף אם בהמת קדשי קדשים הזיקה או שהוזקה שפטורה מניזקין מכל מקום אם נשאל אח"כ על ההקדש בודאי חייב כיון דעוקר למפרע הו"ל חולין מעיקרא והוי שור רעהו והיינו בלא בא ליד גיזבר כידוע. אך צ"ע דאפילו בלא נשאל עליו להתוס' פא"ע סוגיא דהואיל אף דשל גבוה אימעט מלך לענין ב"י וב"י מכל מקום אמרינן הואיל ואיבעי מיתשל עליו ממוני' הוי והוי שלך אם כן ה"נ בלא בא ליד הגיזבר נימא הואיל ובעי מיתשל עלה הוי ממונו וקרינן בי' רעהו. אך בשור תם שהזיק והוא הקדש ל"ש זה דאף דנימא ממונו הוא מכל מקום כ"ז דאינו שואל והוי לגבוה מאין יגבה ואם באמת מיתשל באמת גובה כמ"ש אך כ"ז שאינו שואל אין לו מהיכן לגבות ותם אינו משתלם אלא מגופו אך אם הניזק הוא הקדיש שייך לומר הואיל או אם המזיק הוא מועד דמשלם מן העלי' אפ"ל דשייך הואיל והוי ממונו ואקרי רעהו כ"ז דלא בא ליד הגיזבר וכן לענין כפל ולענין שבועה שחלוק הדיוט מהקדש יש להסתפק כנ"ל ואין כאן מקומו להאריך. ועקצה"ח סי' הנ"ל הקשה אפילו לריה"ג דקדשים קלים ממון בעלים הא מכל מקום אסור בהנאה כמבואר בנדרים ופסחים אם כן אמאי קדשים שהזיקו חייב ואיך יתחייב על ממון שלו שאסור בהנאה בניזקין ע"ש ולא ידעתי קושיתו דלרשב"א והרבה ראשונים דאה"נ יש להם בעלים עקצה"ח ת"ה אם כן חייב בניזקין אך מה שהקשה לענין קדושין ולענין שבועה יבואר במק"א אי"ה: