מנחת חינוך · סימן נ״א, י״א

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

ובכור בזה"ז או בע"מ בזמן הבית דמבואר בש"ס דלריה"ג הוי ממונו ולא משלחן גבוה קזכי ונמכר ומקדשין בו את האשה וכ"פ הר"מ פ"א מה' בכורות כיון דלא חזי להקרבה הכהן לאו מש"ג זכי אם כן בכור בזה"ז או בע"מ בזמן הבית יש בהו דין ניזקין ואין חילוק בין בשר לאימורין כיון דצריך להמתין עד שיפול בו מום והכל שרי לאכול אף האימורין. הכלל כיון דהאימורין אין קריבין לגבוה הוי הכל ממון בעלים כמו הבשר דהכל שייך לכהן ואין חילוק בין בשר לאימורין וז"פ וער"מ פ"ו מה' מעילה. והנה מבואר כאן בר"מ מהש"ס דפסולי המוקדשין שנפדו הוי ממון בעלים ויש להם דין ניזקין ובפי"ב כתב דשור הדיוט ושור של פסה"מ השור של פסה"מ פטור כתב שם הרב המגיד דמיירי בלא נפדו. ונ"פ דלהר"מ דוקא פסה"מ מקדשי קדשים אבל מקדשים קלים אפילו לא נפסלו הוי ממון בעלי' ובכור אף דהוי מ"ג מכל מקום בנפסל הו"ל ממון הדיוט כמבואר לעיל דבע"מ מקדשין בו את האשה וכ"ה בתוס' ב"ק בסוגיא זו דפ' הפרה דפסה"מ דמיירי בבכור לר"י גאון היינו דוקא אליבא דרבנן אבל אליבא דר"י ממון בעלים הוא ע"ש והר"מ דסובר כריה"ג וכר"נ אליבי' עיין בסוגיא אם כן סובר דבפ' הפרה מיירי בפסהמ"ק של קדשי קדשים דהוי ג"כ לאו רעהו ע' בסוגיא שם ור"מ פ"ו מהלכו' מעילה דמועלין בקדשי קדשים שנפל בו מום ובזה מיושב ק' הפ"י בסוגיא אך באמת הוא מקשה אליבא דריה"ג לשיטת התוס'. והנה מבואר כאן בר"מ הא דשלמים ותודה שהזיקו דגובין מבשרם היינו שיאכל הניזק הבשר בקדושה כנגד ח"נ שלו ומבואר בש"ס דתודה שהזיקה גובה מבשרה וא"ג מלחמה ופריך בגמ' פשיט' (היינו) הא לא אזיק ומתרץ סיפ' אצטריך לי' ניזק אוכל בשר ומתכפר אוכל לחם הא נמי פשיטא מ"ד כיון דלחם הכשירא דזיבח' הוא לימא לי' את אכלת בשר ואני אייתי לחם קמ"ל דלחם חיובא דבעלים הוא. וצ"ע על הר"מ כאן שכתב הדין כפשוטו וז"ל וכן תודה שהזיקה גובה מבשרה וא"ג מהלחם שאין הלחם מכלל בשר עכ"ל ובאמת ד"ז הוא פשוט כמבואר בש"ס וה"ל להביא כמסקנת הש"ס אף על פי דהניזק אוכל הבשר מכל מקום הבעלים צריכים להביא הלחם וזה לא הביא כלל ודין שהביא הוא פשוט וצ"ע על הר"מ שהשמיט ד"ז ולא הביאו גם בה' מעה"ק דאף דהבשר שייך לאחרים מכל מקום הבעלים מחויבים להביא לחם וצ"ע. וז"פ דפסח הוא ג"כ קדשים קלים ואם הזיק אם כן ג"כ נגד היזיקו נחלט הבשר להניזק וה"ל שותף בפסח והוי כאילו נמנה עליו כמו כל הפסחים אבל אם הוא כבר עשה פסח ואח"כ הזיק פסחו של חבירו ממונו אינו יכול הניזק לאכול חלק הפסח כי פסח אינו נאכל שלא למנויו אך יכול למכור חלקו לאחר שלא עשה עדיין פסח ויאכל ממנו ואף דכתבתי לעיל במצות הפסח דאפשר שלא למנויי' אסור ג"כ בהנאה מכל מקום נראה דמחיים אינו אסור רק בשעת אכילה ע"ש כנ"ל.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.