מנחת חינוך · סימן נ״א, א׳

לדון כו' דיני המצוה כו'. הדינים הם בב"ק ור"מ ה' נזקי ממון וח"מ שפ"ט ולהאריך בכל פרט צריך חיבור גדול ואכתוב איזה הערות. והנה מצוה זו היינו קרן ותולדותיו יש תם ומועד והתם אינו משלם אלא ח"נ ודוקא מגופו של שור המזיק ואם המזיק שוה עשרה דינרים אף דההיזק הוא אלף דינרין מכל מקום אינו נוטל אלא שור המזיק ותם היינו שלא הורגל בזה כמבואר לקמן ופעמים כגון שהמזיק שוה שני מאות זה' ונגח שוה מאה נוטל משור החי החצי והוא פלוגת' בב"ק ל"ג ר"י סובר דהניזק אינו אלא ב"ח של המזיק ור"ע סובר דיוחלט השור אם ההיזק עולה דמי כל השור או אם עולה פחות הוי הניזק שותף בשור וידוע דהלכה כר"ע וע"ש כמה נ"מ ובתוס' שם כתבו דלר"י יכול המזיק לסלק בזוזי בעד השור ולר"ע יש לו חלק בגוף השור או כל השור וא"י לסלקו בזוזי ובש"ס שם הקדישו ניזק א"ב דלר"י כיון דהוא רק בע"ח אינו קדוש ולר"ע קדוש וע"ש בתוס' אף דלר"ע ג"כ אי מודה מפטר מכל מקום עתה לא הודה אם כן פשוט שאם הודה אח"ז נפקע הקדש הניזק למפרע דלא הי' שלו אך אם לא הודה כגון שבאו עדים הוי קדוש למפרע דזכה בו תיכף בשעת נגיחה לשיטת תוס' והרבה ראשונים ואפילו אם רוצה ניזק אחר כך ליטול מעות לא מהני כיון דהוי שלו חל ההקדש אך לר"י לא הוי הקדש אף אם נאמר למפרע הוא גובה מכל מקום כשלא גבאו לבסוף ונתרצה ליטול מעות אין הקדש כמו שכתבו תוס' שם ומכל שכן למאי דקיימא לן הלכה כרבא דמכאן ולהבא גובה אם כן אינו שלו אפילו אם לקח אח"כ השור מכל מקום בשעת הקדש לא היה שלו: