מנחת חינוך · סימן תק״ט, ב׳

היה הכהן בעל הקרבן בע"מ אם כן אינו ראוי להקריב וא"י לעשות שליח דמי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד וכו' נותן קרבנו לאנשי משמר ועבודתה ועורה שלו כ"ה בגמרא ופירש"י דעבודתה ועורה כיון דבע"מ ראוי לאכילה וחולק בקדשים ע"כ הוא שלו. ופשוט דלשיטה זו ה"ה דיכול ליתן עבודתה ועורה למי שירצה כיון דשייך לו יכול לעשות שליח. אך רש"י מביא גירסא אחרת דעבודתה ועורה שלהם היינו לאנשי משמר כיון דהם מקריבים וכן גורס הר"מ ופוסק כן דהכל לאנשי משמר וצ"ל אף דיכול לאכול בעצמו מכל מקום כיון דעיקר הקרבן הוא הקרבה וכיון דהם מקריבין שייך להם ויש קצת דקדוק בד' הרמב"ם דבכל הדינים כ' עבודתה ועורה וכו' והיינו אכילתה כי הם שוים ובש"ס כאן גבי בע"מ מבואר ג"כ עבודתה ועורה וכו' והר"מ כאן גבי בע"מ כתב נותן קרבנו לאנשי משמר והעור שלהם והשמיט תיבת עבודתה וצע"ק. היה הכהן זקן או חולה אם אינו יכול להקריב כלל נותן לאנשי משמר והכל שלהם ואם יכול להקריב ע"י הדחק נותן לכל כהן שירצה דהקרב' על ידי הדחק שמה הקרבה יכול לעשות שליח ג"כ אבל העור והעבודה שייך לאנשי משמר וא"י לעשות שליח כיון דאכילה ע"י הדחק ל"ש אכילה (ועור ואכילה שוים ע"ש בתוס' בד"ה לבעלי מומין טהורים וכו' מה שהקשו ודבריהם תמוהים שמחלק בין עור לאכילה ומשנה מפורש' כל שלא זכו הכהנים באכילה לא זכו בעורה ע' בזבחים שוב ראיתי שהת"ח תמה עליהם ועיין בס' פ"י מה שתירץ ואין כאן מקומו) ע"כ א"י לעשות שליח ושייך למשמר הקבוע. היה כה"ג אונן דכה"ג מקריב אונן ואינו אוכל אם כן על הקרבה עושה שליח ונותנו לכל כהן שירצה אבל על אכילה אינו עושה שליח כיון שאינו אוכל ע"כ אכילתו ועורו של אנשי משמר. היה הכהן טמא בקרבנות צבור היינו כל המשמר הם טמאים וק"צ קרב בטומאה נותן הקרבן למי שירצה כיון דיכול בעצמו להקריב מצי למיעבד שליח ועבודתו ועורו לבעלי מומין הטהורים שבאותו משמר כיון דאינו נאכל לטמאים אם כן שייך האכילה לבע"מ הטהורים במשמר הזה דא"י לעשות שליח לאחר כיון דהם עצמם א"י לאכול ועיין בתוס' שתמהו עורה אמאי לבעלי מומין הטהורים יזכו כולם וכו' ודבריהם תמוהים הא כל שאינו זוכה בבשר אינו זוכה בעור והת"ח תמה ע"ז ועיין בספ"י והבאתי למעלה. והר"מ כ' ד"ז בדרך אחר וא"א להלום דבריו ועיין בהראב"ד שהשיג עליו ועיין בכסף משנה שהגיה בדבריו ע' בדבריו. והנה דוקא כהן טמא בק"צ הדין כן דיכול להקריב וא"י לאכול אבל משמר הטהורים יכולים ליתן הקרבן לכל מי שירצו וגם האכילה כי הקרבן שייך להם לגמרי ואין שום אדם יכול לדחותם אבל הם עצמם יכולים ליתן לכל מי שירצו כי שייך להם וז"פ.