מנחת חינוך · סימן תק״ט, א׳

שיהיו הכהנים והלוים עובדים במקדש וכו'. מצוה זו מבואר בר"מ פ"ד מהל' כלי המקדש ואכתוב בקיצור כדרכי בס"ד ועיין בסמ"ק לרבינו והרמב"ן ולא אאריך בענין שפלפלו הם אם הוא מצוה או לא כי מה אנחנו להכריע רק אכתוב הדינים ועיין ברמב"ן שדעתו שהוא הל"מ ואכתוב כפ"ד הר"מ שהרהמ"ח נמשך אחריו. ומבואר כאן בר"מ דהכהנים נחלקו למשמרות ומרע"ה חלקם לח' ושמואל הנביא ודוד המע"ה חלקו לכ"ד וז"פ דעיקר המצוה רק שלא יהיו מעורבבים אבל מנין המשמורות אינו מה"ת. ונחלקו לפי מיעוט וריבוי הכהנים ובימי מרע"ה עד שמואל היו הכהנים מועטים ונחלקו לח' ובימי שמואל נחלקו לכ"ד ובזמן מן הזמנים יכולים או לעשות יותר לחלקם ד"מ על נ' ויותר או למעט כפי ריבוי הכהנים. ובכלל המצוה דבכל רגל מג' רגלים כל הכהנים שוים בקרבנות הבאים מחמת הרגל וא"י לדחות עד משמרו ויבואר בסמוך ומצוה זו אינה רק בכהנים לבד דפסוק זה כי יבא הלוי דמוכח ד"ז וכן ברגל מיירי רק בכהנים לבד כמבואר ברמב"ם כאן ה"ו וכ"מ ברמב"ן שם מהספרי ומה שחלקו הלוים ג"כ לכ"ד משמורות עשו מעצמם אבל אינו בכלל מצוה לדעת הר"מ וכן ד"ז דברגל הכל שוים דמוכח מפסוק זה היינו בכהנים לבד דהפסוק מדבר רק בכהנים אבל בלוים לא היה להם יפוי ברגל מכל ימה"ש עיין בר"מ ובסמ"ק ותבין והדברים ברורים ופשוטים ע"כ ד' הרהמ"ח כאן צ"ע מאד דכלל במצוה זו לוים הן לענין חילוק משמרות והן לענין רגל כ' כ"פ דלוים ג"כ ברגל שוים ובאמת דד"ז דרגל דיד כולם שוים מקרא זה הוא רק בכהנים וכ"מ כ"פ ובר"מ כאן אבל הלוים אינם בכלל זה לענין רגלים וכן לדעת הר"מ דחילוק המשמרות גם כן מפסוק זה אין הלוים בכלל פסוק זה כי אינו רק בכהנים בלבד ע' היטב ותראה ודברי הרהמ"ח צריך עיון גדול כעת. והנה השוויית הכהנים ברגלים אינו רק בקרבנות הבאים מחמת הרגל היינו מוספים וקרבנות ראי' וכו' אבל תמידים וכן נו"נ שייך למשמר הקבוע ועיין בש"ס סוכה דנ"ו מבואר דגם עולת קיץ המזבח ופר העלם דבר ושעיר ושעירי עכו"ם הכלל כל שקרב בשאר יה"ש אפילו ברגל שייך רק למשמר הקבוע ועיין בתוס' שם דגם מוסף שבת שייך למשמר הקבוע רק לחה"פ הוא לכל הכהנים מקרא ע"ש אבל עבודת לחה"פ היינו סילוקו וסידורו והקטרת בזיכין זה שייך למשמר הקבוע ועבודת שתה"ל הוא בכל הכהנים דהוא מחמת הרגל וכן עומר התנופה שייך נמי לכל הכהנים ועיין בר"מ שהשמיט קצת דינים מה ששייך למשמר הקבוע ומה שכולם שוים ועיין במ"ל שעמד בזה ועיין במ"ל שמביא פלוגתא בירושלמי אם יום טבוח של עצרת שייך למשמר הקבוע או לכל המשמרות ונראה דלאו דוקא ה"ה כל ז' ימי תשלומין דמביאין קרבנות הרגל יש ספק זה והר"מ השמיט זה והנה טעם פלוגתתן א"י כי אין בידי הירו' לעיין בו. וכן כהן שהי' לו קרבן להקריב אפילו חטאתו ואשמו הרי זה בא למקדש ומקריבו בכל יום שירצה וא"צ ליתן לאנשי משמר שנא' ובא וגו' ושרת וג"כ עבודתם היינו אכילת הקרבן ועורה שלו ויליף בגמ' דב"ק דק"ט ע"ב מפסוק ואיש את קדשיו וכו' וכשם שהוא בעצמו יכול להקריב כך יכול לעשות שליח לאיזה כהן שירצה או מי שיבחר מאנשי המשמר או כהן ממשמר אחר ונותן לו להקריבה ועור הקרבן ועבודתה לאותו הכהן בלבד שנתן לו כ"ה לשון הרמב"ם והראב"ד השיג עליו דעבודתו ועורו שלו הוא ועיין בכ"מ. ולענ"ד גם הר"מ מודה לזה רק עיקר הכוונה דברצונו תליא כיון דיכול לעשות שליח הן על הקרבה והן על עבודתו ועורה אם כן אם רוצה נוטל לעצמו ואם רוצה נותנו לכהן שמקריב כנ"פ. ובאם ג"כ כמו שאם נותן לאיזה כהן שירצה ועבודתו ועורו שלו או של אותו הכהן ה"ה נמי יכול ליתן לא' להקריב וא' יטול העור והבשר כיון שהכל שלו ויכול לעשות שליח אם כן יכול לעשות שליח כמו שירצה כנ"ב ועיקר הקושיא בגמ' עורו שלו היינו ולא של אנשי משמר אבל אין חילוק בין שלו או של מי שירצה וז"פ.