מנחת חינוך · סימן תק״ח, ג׳

ואינו נוהג במוקדשין וכ' הר"מ כיצד הרי שהקדיש בהמה לבהד"ב וגזז יכול יהיה חייב לפדות וליתן לכהן או הקדיש בהמה חוץ מגיזה יכול יהיה חייב וכו' ת"ל צאנך ואלו אינו צאנו וכו' וז"מ בש"ס דעל קדשי מזבח א"צ קרא דפטור מרה"ג דאסור בגיזה דכתיב לא תגוז וכו'. ולכאורה קשה מאי מקשה ל"ל קרא הא אסור בגיזה דלמא אתי קרא באם עבר וגזז דהגיזה מותר מן התורה ע' בבכורות דכ"ה בסוגיא ובתו' שם ועיין בתוס' חולין דל"ו ע"א בתו' בד"ה סד"א וכו' ועיין בר"ש במס' ערלה גבי פסה"מ וה"ה תמימים והר"מ מביא כאן פסהמ"ק דפטור וא"כ שפיר ממעט מצאנך דפטור מן התורה אך כל דאי וכו' לא כ' רחמנא מיעוט כמבואר כ"פ בש"ס ה"נ כיון שהוא איסור תורה לא כתבה התורה ברה"ג מיעוט ע"כ גם בפסה"מ ג"כ לא מתוקמי דגם כן הוא איסור תורה והר"מ דין דקדשי המזבח לא הביא ומביא דין דפסה"מ אף דא"צ כמו שמבואר בגמ' דאסור בגיזה מכל מקום פוסק מפרש דבריו וקדשי מזבח כ"ש הוא מדין פסה"מ. אך קשה לדעת הר"מ דסובר דתולש חייב ברה"ג וכן שוטף היינו שנשר מאליו וכן סברי רבנן בגמ' ופוסק כרבנן עיין בכסף משנה פ"ב מה' מ"ע אם כן מאי מקשה הש"ס צאנך ל"ל הא איצטריך בתולש דתולש אינו כגוזז כמבואר בר"מ פ"א ממעילה לענין לאו דלא תגוז ובפרט אם נשרה מאלי' דאין שום עבירה וברה"ג חייב לרבנן ע"כ צריך צאנך למעט וצריך עיון גדול על הש"ס מאי מקשה הא לרבנן צריך צאנך בנשר מאליו דהגיזה מותר מן התורה כמ"ש וצ"ע. ובס"ד אשנה פ"ז. והנה בגמ' מוקמינן המיעוט בקבה"ב דמותר בגיזה מן התורה סד"א ליפרוק וליתב לכהן מיעט רחמנא צאנך. ומקשה הש"ס והא בעינן העמדה והערכה ולא יכול לפדות ומה יתן לכהן כיון דקדשי ע"כ מוקמינן בענין אחר שהקדיש הבהמה חוץ מגיזה וכחישה ע"ש. והר"מ מביא ב' אוקימתות אלו היינו בבה"ב ומקדיש חוץ מגיזה ועיין בכסף משנה שהקשה על הר"מ הא ס"ל דבעינן העמדה והערכה אם כן א"צ לדין הא' מיעוט צאנך ובדין הב' למה השמיט כחישה ע"ש מה שתירץ ועיין בס' שעה"מ וא"ר לפלפל כאן בד"ז כי הדברים ארוכים ואין כאן מקומו. ובגמ' מוקי רבא דאקדיש הגיזה עצמה סד"א דלפרוק וליתב ליה ת"ל גז צאנך יצא זה שמחוסר פדי' וכו' והר"מ השמיט זה ודברי הכסף משנה מ"ש בזה אינם מובנים וד"ז הוא אמת וצ"ע. מי שהיה לו גיזות רבות של רה"ג ורוצה לחלק לכהנים לא יתן לכ"א פחות מה' סלעים כשיהי' מלובן ויכול ליתן לו צואי ויתן לו כ"כ שיהא ה"ס אחר הליבון. ויכול להפריש רה"ג ממעש"מ. ונ"ל אם הי"ל גז והפריש ממנו ואח"ז היה לו גיזות אחרות והפריש עליהם מן הגיזה הראשונה שכבר הפריש ממנו ש"ד ול"ש כאן כמו תו"מ דאין מפרישין מן הפטור על החיוב זה דוקא שהם טובלים כיון שנפטר הוא חולין אבל כאן דאינו טובל רק מת"כ יכול להפריש מהפטור על החיוב כנ"ל ועיין בגמ'. גם נ"ל דהפרשת רה"ג א"צ שליחות ואם תורם אפילו שלא מדעת הבעלים ש"ד וגם יכול להפריש ע"י עכו"ם דאינו דומה לתרומה רק מה שמבואר בש"ס ומה שאינו מבואר להדיא אין דינו כתרומה כנ"פ. ואפשר אם הפריש רה"ג הו"ל כמתנות דנכרים וחל שם רה"ג דהו"ל ממון כהן ול"ש שאלה כלל כי אינו קדוש ולא נדר וכדומה ואפשר כיון דמצוה להפריש הו"ל כמו צדקה ומהני שאלה וצ"ע. ודעת הטור דה' צאן אם הי' הגיזה ו"ס חייב ברה"ג ומתן ה"ס לכהן דדעת הרי"ף דד' צאן חייב ברה"ג ע' שיטות אלו בטור ואני כתבתי דעת הר"מ. ושותפת כהן הו"ל כמו שותפת עכו"ם וכבר הבאתי דעת הר"מ שאינו מחלק כאן רק שותפים שאין לכ"א כדי חיוב פטור בכ"ע ואם יש לכ"א כדי חיוב חייב בכ"ע אם כן אין חילוק בין שותפת ישראל בר חיוב ובין שותפת כהן ועכו"ם בני פטור. ומי שחציו כהן וח"י כאשר הבאתי כ"פ בח"ז בודאי נותנים לו רה"ג ואין בו קדושה ויוצאים ומכ"ש שהוא פטור וז"פ. וכל אישי ישראל חייבין במ"ז חוץ מחרש שוטה וקטן וכבר כתבתי דל"ש כאן מופלא סמוך לאיש דאין כאן קדושה ולא נדר והוי ככל המצות שקטן פטור עד שיגדיל כ"נ ואקוה להש"י אשר יגמור עלי לשנות מצוה זו ולברר הדברים על מכונם כי כעת הפסקתי בין הפרקים ולא יכולתי לעיין היטב: