מנחת חינוך · סימן תק״ח, א׳

שנצטוינו לתת ראשית גיזת הצאן לכהנים כו'. מצוה זו מבואר בר"מ פ"י מה' בכורים ובטוי"ד וש"ע סי' של"ג מ"ע מן התורה מי שיש לו ה' צאן לא פחות והגיזה שלהם לא פחות מס' סלע ותהי' גיזת כ"א מהם לא פחות מי"ב סלע ואם חסר תנאי א' היינו שאין לו ה' צאן רק פחות או יש לו וס"ה הגיזה יהי' פחות מס' סלע או שגיזת א' מהם פחות מי"ב סלע אף על פי שבין הכל יש ס' סלע פטור ממצוה זו כך גזה"כ. ורה"ג חולין לכ"ד וכת' הר"מ לפיכך אני אומר שנותנים לכהנת אף שנשואה לישראל כמו מתנות בהמה. וי"ל שדין שניהם א' עכ"ל. והנה גבי מתנות מבואר בש"ס ובמצוה דמתנות מביא הרהמ"ח ד"ז וכן בטור וש"ע יו"ד סי' ס"א אבל כאן השמיט הרהמ"ח ד"ז וגם הטור כאן אינו מביאו והמחבר בש"ע מביא זה וצ"ע על הרהמ"ח דאינו מביא זה בשם הר"מ כדרכו להביא חידוש דין של הר"מ שכ' בשם עצמו בלשון י"ל עי' במצוה תק"ו ובמצוה ש"ס ושס"א וצ"ע. ובודאי לחלל ולחללה אין נותנין כמו מת"כ וע"ל. וכולם חייבים במצוה זו אנשים כו' ולוים אף דפטורים ממתנות ע"ל הטעם וכאן חייבים ודעת הר"מ והרהמ"ח והרבה ראשונים דמצוה זו רק בא"י דילפינן מתרומ' ול' הר"מ כראשי' דגן כו' אם כן לשיטתו אינו נוהג מן התורה האידנא בא"י ואף בזמן עזרא לא הי' נוהג מן התורה כתרומה כמבואר לעיל. אך הרהמ"ח לעיל גבי מצות תרומה מביא דעת הר"מ וכאן סתם דנוהג בא"י וצ"ע דבאמת לדעת הר"מ אינו נוהג היום בא"י מן התורה ואף בזמן עזרא כתרומה ודעת הטור דאף בח"ל נוהג מן התורה ע"ש ובש"ע הובאו ב' הדיעות ומה אנחנו להכריע. ומצוה זו אינה אלא בכבשים בלבד אף שבכ"מ עזים בכלל צאן כאן א"ח אלא כבשים בין זכרים ובין נקבות. הי' הצמר שחור או שאר צבע ב"ש חייב הי' הצמר קשה פטור דאינו ראוי ללבישה והכל ילפינן בגמרא ע"ש. וכתב הר"מ דרה"ג נוהג בכלאים ובכוי ובטוש"ע אינו מבואר זה והיא בתוספתא וד"ז דכוי איני מבין הא הר"מ פוסק בכ"מ דכוי ספק חי' ספק בהמה ולא הכריעו בה חכמים אם כן כיון דהוי ספק למה יתחייב ברה"ג דספק פטור כמבואר לקמן. וגם לא הוי אפילו ספק השקול דרוב צדדים לפטור דנהי דהוא מין בהמה מכל מקום אינו כבש אפשר הוא מין בקר או עז כי בספק בהמה נכלל שור ועז ג"כ אם כן למה יתחייב ברה"ג. ואפשר דילפי' ממתנות דשם פוסק הר"מ דחייב מריבוי דקרא אם שור ה"נ ועיין בחולין דף קל"ו וצ"ע. וד"ז דכלאים שכת' הר"מ דחייב ברה"ג ג"כ צ"ע וכלאים דכאן מין צאן עם מין אחר. והנה בש"ס דבכורות דף י"ז מבואר דרחל בת עז ועז בת רחל הכל מודים דצמרו פסול לתכלת ואין לוקין על צמרו משום כלאים והר"מ פ"ב מה' ציצית כ' רחל בת עז צמרה פסול לתכלת ובפ"י מה' כלאים כת' דרחל בת עז אין לוקין על צמרה משום כלאים ולא כתב ג"כ דעז בת רחל דזה פשוט דעז לא הוי צמר וגם בש"ס לא קאי ע"ז כמבואר רק הרבותא רחל בת עז אף דהיא רחל ונקרא צמר מכל מקום ילפי' בש"ס דכתיב לא תלבש שעטנז צמר ופשתים מה פשתן שלא נשתנה כו' וכן לציצית מגדילים תעשה לך לא תלבש כו' מה פשתן כו' וכן מבואר שם דצמרו אינו מטמא בנגעים ג"כ מדכתיב בבגד צמר ובגד פשתן כו' וכן פסק הר"מ פי"ג מהל' ט"צ ואינו מבואר בר"מ פ"ח מה' כלי המקדש מה דין הצמר הזה לענין בגדי כהונה דאפשר כיון דנקרא צמר כשר רק כאן מבואר דפסול דאיתקש לפשתן אבל בבגדי כהונה דאינו מבואר אפשר דכשר אם כן כיון דראוי לשירות חייב כאן ברה"ג כמבואר כאן בגמ'. אך באמת מבואר בש"ס כ"פ דבגדי כהונה אשתרי שעטנז ואי אמרינן דצמר זה ג"כ כשר לב"כ וזה לא הוי שעטנז אם כן מנ"ל דאישתרי בב"כ שעטנז. אך באמת מבואר כיון דהתורה גזרה דב"כ צריך שיהי' צמר ג"כ והכל בכלל צמר אם כן חזינן דהתורה התירה צמר גמור ג"כ אף דהוי שעטנז או שהותרה או אם אין לו צמר כשר ויש לו רק צמר גמור עשה דוחה ל"ת כיון דהתורה גזרה דצריך שיהי' צמר בב"כ אם כן בכ"ע הן אם הוא כלאים או לא עיין בר"מ פ"ח מה' כה"מ ובראב"ד והדברים עתיקים על כל פנים זכינו לדין דיכול להיות ב"כ בצמר בלא כלאים אם כן נתיישבו הרבה קושיות של הגאון בעל ש"א ע' בה' ציצית שמפלפל האיך עובד הכהן בחטאת העוף הבא על הספק וע' עוד כי לא עיינתי עתה הא הוי ספק כלאים ובאמת משכחת לה בלא כלאים בצמר רחל בת עז ע"ש באחרונים והוא הערה חדשה בעזהשי"ת. ולומר כיון דלא הוי תכלת לענין ציצית ג"כ לא הוי תכלת לב"כ דמנ"ל כיון דבגמרא חושב שעטנז וציצית וט"צ ולא חשיב זה ועל כל אחד יש לימוד והאיך נוכל אנן לומר דבר שלא הוזכר בדבריהם וא"כ כיון דראוי לב"כ חייב ברה"ג. וע' היטב בש"ס דבכורות תראה דעז בת רחל לא מקרי צמר כלל לענין שום דבר ע' בתו' מכל מקום הי' סברא לחייב כה"ג ברה"ג כיון דהמין ראוי לשירות ע"ש בתוס' אבל רחל בת עז ודאי הוי צמר אך הגמרא מחדש דאינו חייב משום שעטנז ואינו ראוי לציצית ואינו מטמא בנגעים דאיתקש לפשתן דלא אישתני אם כן במקום דל"מ היקש בש"ס כגון ב"כ צמר איקרי אם כן כשר לב"כ ומשכחת לה ב"כ בלא שעטנז. על כל פנים ד"ז דכלאים שכ' כאן הר"מ האיך משכחת לה מה הוא הולד הזה אם הוא רחל ראוי לשירות וחייב ברה"ג ובלא כלאים חייב ואם הולד הוא מין אחר אם כן אינו צמר או הצמר קשה כמבואר שם וג"כ א"ח ברה"ג אפילו אביו ואמו (עזים) (כבשים צ"ל נ"ל) וגם למה לא אמרינן דתלוי בחוששין לזרע האב אי חוששין והאם מאיזה מין היא כמו במתנות וצ"ע וקצרתי ובאתי רק לעורר. וגם ע' ברש"י על הא דאין בצמרו משום כלאים פירש על שה שאינו מיוחד לדורותיו מבואר אפילו רחל בת רחל כל שהפסיק עז בנתיים אינו חייב וע"ש ברש"י דבעינן מיוחד מששת ימי בראשית ובר"מ לא נזכר זה רק רחל בת עז נראה דרחל בת רחל אף שהי' קודם עז מכל מקום חייב על הצמר וכשר לציצית והכל צ"ע ובס"ד אשנה פרק זה. ונוהגת מצוה זו בטריפה כן פוסק הר"מ ועיין בר"נ והכסף משנה מביאו מ"ש בטעמו של הר"מ. אבל הגוזז את המתה פטור כ"כ הר"מ והכסף משנה הרשים שהוא בתוספתא והטעם דלאו צאן מקרי ולא גז מקרי. ונראה דבן פקוע אף ע"פ דהוא כשחוט מכל מקום חייב כיון דרהיט והוא שה מעלי' ועיין בר"מ פי"ב לענין פדיון פ"ח שיש דיעות בזה ועיין ביור"ד סי' שכ"א שם דילפי' שה שה מפסח אבל כאן בודאי הוי צאן ומקרי גז ג"כ כנ"ל ואם שחט בה רוב שנים ועדיין חי וגזזה יש לספק אף דפסקינן להרבה דברים דהוי כחי' מכל מקום אפשר לאו צאן מקרי ולא גז וצ"ע בזה.