מנחת חינוך · סימן תק״ז, ב׳

ותרומה זו אין לה שיעור מן התורה אפילו חטה אחת פוטרת כל הכרי ומדרבנן עין יפה כו' ועיין במ"ל פ"ו מה' מתנות עניים שמביא בשם ר"י הא דחיטה אחת כו' היינו דנתקן הטבל אפילו בכ"ש אבל מצוה להפריש על כל פנים כזית כדי נתינה כי ליתן לכהן צריך כדי נתינה היינו כזית ותרי ממאה אף שהוא הרבה מאוד זה הוא רק מדרבנן אבל שיעור נתינה צריך מן התורה והכרי יצא מידי טבל אפילו בכ"ש וע"ש שפלפל באריכות ועיין בס' נו"ב מן התורה סי' ר"א שפלפל ג"כ בזה לענין חלה ותרומה ועיין בדבריהם ואר"ל בדבר שהאריכו הם ומכל מקום אני לך (עיין בהשמטות). ואין חילוק בין טהור לטמא אפילו נטמא הטבל קודם הפרשה חייב להפריש וליתן לכהן והכהן מסיקו תחת תבשילו ואם הי' שמן מדליק כי ניתן לכהני' שיהנו ועיין בר"מ שכתב דתרומה טמאה אין לה שיעור ונרא' לדעת ר"י צריך על כל פנים שיעור כדי נתינה ע"ש כי היא מן התורה לדעתו. והמרבה בתרומ' אם שייר מקצת על כל פנים ת"ת ואם עשה כל הפירות תרומ' אינו כלום דכתיב ראשית בעינן שיהיו שירי' נכרין וצריך שיור קצת. ותרומה אית' בשאלה ככל הקדישות ונדרים ובודאי תכ"ד יכול לחזור אפילו להר"מ דוקא גבי הקדש סובר דא"י לחזור תכ"ד כו' והדברי' עתיקים. ומצוה זו חובת קרקע ואינו נוהג אלא בא"י ודעת הר"מ דהאידנא ואף בימי עזרא אינו נוהג מן התורה אף בא"י דלא הי' ביאת כולם והראב"ד סובר דנוהג האידנא בא"י שכבשו עולי גולה בימי עזרא מן התורה ומובאים דיעות אלו בטור ובש"ע יו"ד סי' של"א. ועכו"ם הקונה קרקע בא"י וחזר ישראל ולקחה חייב בתו"מ ולא הוי כיבוש יחיד דאין קנין לעכו"ם בא"י להפקיע מן המצות בכה"ג דחזר הישראל ולקח כ"כ הר"מ ועיין בכ"מ. ואילן שעיקרו בארץ ונופו נוטה ח"ל או להיפוך הלך אחר העיקר. היה מקצת שרשיו בארץ ומקצת שרשיו בחו"ל טבל וחולין מעורבין זה בזה. עציץ נקוב בכדי שורש קטן הוי כארץ ועציץ שאינו נקוב פטור מה"ת. והא דפוסק הרמב"ם במקצת שרשיו דטבל וחולין מעורבין הוא כרבי בגיטין ולא כרשב"ג נרא' דסובר דהלכה כרבי מחבירו אף נגד אביו והוא פלוגתא בין הראשונים ובין האחרונים אם הלכ' כרבי נגד אביו. שוב ראיתי בספר תורת חסד בכלל ג' שהאריך בזה ומביא דברי הר"מ כאן ע"ש. ובעציץ נקוב שהי' הנקב בא"י ונופו נוטה לח"ל אם באישריש בעציץ שהוא בא"י אזלינן בתר העיקר ובדלא אישריש פוסק הר"מ כרבא דאזלינן בתר היקף ודינים אלו דעציץ נקוב ואינו נקוב וחילוק בין חרס לעץ או כלי גללים ובין אילנות וזרעים כל דינים אלו דעציץ תמצא באריכות במ"ל פ"ב מהלכות ביכורים ה"ט בד"ה הגדל וכו' ע"ש ותרוה צמאונך ומ' מקום אני לך. והפקר פטור מתרומה אי הפקיר קודם מירוח אבל אחר מירוח כיון שנתחייב אפשר לא פקעו ויש בזה אריכות ועיין בס' שעה"מ ה' לולב מה שפלפל בזה באריכות וגם בזכה הבעל הבית דבזכה אחר בלאו הכי פטור להשיטות שכתבנו לעיל בלקוח דלא הוי תבואת זרעך ולהאריך בענינים אלו צריך חיבור מיוחד וכתבתי כאן בקיצור נמרץ ובזה הרב המחבר נמשך אחר הר"מ ולא נחשב מצוה זו רק למצוה אחת אבל הרמב"ן בהשגותיו על רבינו בסמ"ק שלו מונה מצוה זו לשני מצות הפרשה מצוה אחת והנתינה לכהן ג"כ מצוה מיוחדת והדברים עתיקים: