מנחת חינוך · סימן תק״ז, א׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

שנצטוינו להפריש וכו'. מבואר בר"מ בה' תרומות ובטיו"ד ובש"ע שם סי' של"א ולהאריך בפרטי הדינים צריך חיבור מיוחד ואכתוב בקיצור במה נוהג והיכן נוהג. במה נוהג דעת הר"מ דכל אוכל הנשמר וגידולו מן הארץ והוי מאכל אדם חייב בתרומה וכו' מה דגן תירוש ויצהר וכו' אף כל כיו"ב חייב מן התורה חוץ ירקות א"ח מן התורה והראב"ד והתוס' בכ"מ ע' במ"ל הביא הרבה בקיאות חולקים ע"ז וסוברים דא"ח רק דגן היינו ה' מיני דגן ותירוש ויצהר וכל שאר מינים חוץ מאלו וכל פירות האילן פטור מה"ת. ותירוש ויצהר אף שלא דרכן אם דעתו לאכלן ענבים וזיתים דעת התוס' בב"מ בסוגיא דחניות דפ"ח דחייבים ג"כ מן התורה ודעת הרמב"ם דגם ענבים וזיתים פטור מן התורה רק תירוש וכו' היינו יין ושמן זה חייב מן התורה ולא ענבים וזיתים ועי' בספר טר"א בסוגיא דר"ה ודברים אלו ארוכים מאד ומה אנחנו להכריע ובש"ע סי' של"א אינו מובא רק דעת הר"מ דכל המינים חייבים בתרומה עי' שם. ודין אימתי עונתן לתרומה וקביעות שיקבעו לתרומה ולתרום ממע"מ ולא על שא"מ ולא מן החדש על הישן או להיפך ועוד דינים הרבה עיין בר"מ כאן ובה' מעשר ובש"ע באריכות ואין כאן מקומו. ומצוה זו נוהג כל ששה שנים של שמיטה חוץ שנת השמיטה ושנת היובל וילפינן מקרא וגם הוא הפקר ואין להאריך עי' בר"מ. ולקוח פטור מתרומה ג"כ כ"מ בב"י סי' של"א דל"ד מעשר הוא הדין תרומה ועי' במ"ל פרק א' מהלכות תרומות שהשיג על המהרי"ט בזה. ובענין לקוח יש ג' שיטות הר"מ ור"ת סוברים דוקא אם נמרח ביד המוכר והלוקח קנה אחר המירוח פטור אבל קנה קודם מירוח ונמרח ביד הלוקח חייב מן התורה דהו"ל תבואת זרעך ודעת הריב"ם להיפך דאם נמרח ביד המוכר כיון שנתחייב לא פקע אם מכר אחר כך ואם קנה קודם מירוח ונמרח ביד הלוקח פטור ודעת הראב"ד דבכ"ע פטור בין נתמרח ביד מוכר או ביד לוקח ע' בפ"ב מהלכות מע"ר עי' לעיל במצות מעשר מה שכתבתי בזה ותלמד לכאן. ודעת רש"י בכמה מקומות בקידושין ובביצה דהפרשת תרומה סגי במחשבה לבד דנותן עינו בצד זה ואוכל בצד אחר. אך התוס' בחולין כתבו דל"מ מחשבה לחוד רק מה שמבואר דסגי במחשבה היינו אם הפריש ולא הוציא בשפתיו רק במחשבה לבד סגי אבל במחשבה גרידא ל"מ וכ"מ ברשב"א בקידושין ועי' בס' שעה"מ כאן פ"ד שפלפל באריכות ודעתו בדעת הר"מ דסובר ג"כ כדיעה זו דכ' הפריש תרומה במחשבתו ולא הוציא בשפתיו כו' נראה דהפרשה בעינן ע"ש. ומראה מקום אני לך. ותרומה יכול להפריש ג"כ ע"י שליח באותם שהם בני שליחות. וכל אישי ישראל חייבים במצוה זו ועכו"ם פטור. וקטן מופלא סמוך לאיש מפריש ג"כ ותרומתו תרומה ודעת הר"מ דמופלא סמוך לאיש הוא מן התורה ודעת הראב"ד דאינו רק מדרבנן והדברים עתיקים אין כאן מקומו ומכל מקום דוקא בהפריש משלו אבל אינו בר שליחות אם הפריש לאחרים דחרש שוטה וקטן אינן בני שליחות בכה"ת כידוע. והתורם משלו על של חבירו דא"צ דעת בעלים עיין בר"מ אם כן א"צ שליחות ומהני בקטן ג"כ אם תורם משלו על של חבירו דא"צ שליחות ועיין במהרי"ט אלגאזי באריכות גבי פ"ח ובאתי רק לרמוז. והנה להשיטות שכתבנו לעיל דבתרומה סגי במחשבה לבד אף דקטן אין לו מחשבה ע' בחולין מכל מקום לענין נדרים והקדש דהתורה ריבתה דמופל' הוי כגדול אם כן לענין מחשבה ג"כ מהני מחשבתו ג"כ בתרומה כי שוה לגדול בזה. וצריך שיהי' מן המוקף ואם הפריש שלא מן המוקף תרומתו תרומה וד"ז דצריך מוקף הוא מן התורה לשיטות רוב הפוסקים ולשיטת רש"י כפי דעת התוס' אפשר דאינו רק מדרבנן ועיין במ"ל פ"ג הלכה י"ז ובמגי' שם ועיין ביבמות דף צ"ג דמבואר דלכבוד שבת וי"ט מותר להפריש שלא מן המוקף ויליף מקרא עי' בתוס' וברש"י והר"מ אינו מביא זה דבשוי"ט ועיין במ"ל שעמד בזה.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.