מנחת חינוך · סימן נ׳, ו׳

ואם עמד יא"י דא"ח אפשר דלא עבר על הלאו דלא תרצח ג"כ ועל לאו דחבלה כתבנו לעיל דבעבדו א"ע ע"כ א"צ תשובה כלל ויבואר לקמן אי"ה במצות עשה דתשובה ונראה דגם כן אינו פסול לעדות כי לא עבר כלל שום עבירה. ונראה דאם א' עשה שליח לאדון להרוג העבד והאדון הרגו ועמד יא"י אם המשלח חייב תלוי בדין אי פסקינן כרבינא דתלוי אם השליח בר חיובא ואם השליח לאו בר חיובא ישלד"ע וחייב המשלח עח"מ סי' קפ"ב וסי' שמ"ח ובש"ך אם כן בעמד מעל"ע השליח דהיינו האדון לאו ב"ח הוא וישלד"ע וחייב המשלח אך להפוסקים כר"ס דתלוי באיבעי עביד אם כן פטור המשלח אך אם נאמר דאפילו אדון שחבל בעבד שלו עובר בלאו דחבלה עיין במצוה הקודמת אם כן בקטלי' כוליה נהי דנידון בדין יא"י מכל מקום עבר משום לאו דחבלה ואף אם נאמר שאין לוקין כיון דחייב בתשלומין אף שזכה בעצמו בתשלומין מכל מקום פטור ממלקות עיין לעיל מכל מקום עבירה איכא אם כן אשלד"ע ופטור המשלח דה"ל ב"ח ול"ד לאקפי לי וכו' או כהן שאמר לישראל קדש לי גרושה דשם ליכא איסורא כלל אצל השליח אבל כאן הוא לאו וא"כ עובר השליח אם כן ה"ל השליח ב"ח ופטור המשלח לגמרי מחמת אשלד"ע אך לפמש"ל דחובל בעבדו א"ע כלל משום לאו זה אם כן ל"ה ב"ח כלל. ומכל מקום נראה מצד הסברא דאיסור יש ביד האדון להרוג העבד אפילו שיעמוד מעל"ע אם כן אשלד"ע וצ"ע. ואם האדון עשה שליח לאחר להרוג עבדו האחר ודאי ב"ח אם כן אינו חייב האדון דאשלד"ע אפילו לא עמד מעל"ע אך אם הי' שליח שוגג להסוברים דבשוגג ישלד"ע ודאי אין אדון חייב אלא אם כן לא עמד מעל"ע אבל אם עמד מעל"ע פטור דלא עדיף מהורגו בעצמו בידים דפטור בעמד מעל"ע וז"פ. ובפרט אם נאמר דאין עבירה בעמד מעל"ע לגבי האדון וז"פ. וגם אם השליח מזיד דאשלד"ע מכל מקום בד"ש חייב דבד"ש ישלד"ע מכל מקום בעמד מעל"ע דאפילו הרגו בעצמו לא מצינו לו חיוב בד"ש אם כן ודאי ע"י שליח פטור ג"כ מד"ש: