מנחת חינוך · סימן נ׳, ה׳

ובמה שנסתפקתי לעיל בנמכר בקנין דרבנן נ"ל עתה דהראשון אינו בדין יא"י דמ"מ לא הוי כספו המיוחד וראי' דעבדי מלוג ל"ה עבד מיוחד לאשה אף דהא דהבעל אוכל פירות אינו אלא דרבנן כידוע מכל מקום ל"ה מיוחד לאשה לענין שן ועין וכן לענין יא"י אם כן מכ"ש בנמכר כל הגוף בקנין דרבנן אין לראשון דין אדון לענין יא"י אך להשני תלוי בשיטות שכתבנו לעיל ואפ"ל דבאמת לענין יא"י הוי הראשון אדון גמור כיון דמה"ת הוי אדון אינו נהרג עליו ולא אתי דרבנן ומפקיע מאתו שיהי' נהרג. אך גבי שן ועין שם מבואר ד"ז דאינו יוצא לאשה אפשר דאף שמה"ת מיוחד לה וראוי לצאת מכל מקום מדרבנן אינו מיוחד לה והוי עבד מדרבנן אך באמת זה ניחא לתוס' גיטין דמעוכב ג"ש מותר בש"כ דהוי עבד גמור לענין איסור רק לענין ממון אם כן נוכל לומר דמדרבנן הוי עבד לענין ממון ג"כ דהוי מעוכב ג"ש היוצא בשו"ע אם כן מדרבנן הוי עבד לענין ממון דאפילו לדין התורה דיוצא מכל מקום מותר בש"כ וחז"ל אמרו שא"צ לשחררו והוי עבד אבל לשיטת רש"י שמעוכב ג"ש אסור בשפחה ובב"ח אם כן היאך יוכלו חכמינו זכרונם לברכה לעקור בקום ועשה דיהי' עבד וישא ש"כ אע"כ דעכ"פ כיון דאינו מיוחד לו אף דהוא דרבנן הו"ל אינו מיוחד לו ג"כ מה"ת. אך גם זה יש לדחות לשיטות הסוברים והר"מ מכללם דאיסור שפחה לישראל אינו אלא מדרבנן אם כן הם אמרו והם אמרו אך להסוברים דהיא דאוריית' הוא ראי' אם נאמר כשיטת רש"י וע' תוס' גיטין מ"ז ע"ב ד"ה ולביתך. והנה כתבנו דאם הגוף לא' ופירות לאחר אף האדון שהגוף שלו אינו בדין יא"י דאינו מיוחד לו מכל מקום נ"ל דוקא במוכר אותו לפירות או בפסק עמו שישמשנו הלא מכר אותו לפירותיו כל ל' יום אבל במשכיר עבדו לאחר ע"ז קצוב נ"ל דהאדון ישנו בדין יא"י כי חילוק בין מכרו לפירות ובין שכירות עיין ר"מ פכ"ג מהלכות מכירה וח"מ סי' רי"ב. ועבדי מלוג יש להבעל קנין עצום אף לבנות ולהרוס עסי' רי"ג שם ואה"ע סי' צ' ועדיין לא העליתי בכור הבחינה. והמקדיש עבדו עיין ר"מ פ"ו מהלכות ערכין הדינים בודאי האדון הראשון אינו בדין יא"י מ"ל מכרו להדיוט או להקדש וכן המחרים חרמי כהנים אם כן תיכף אינו שלו אך בבא ליד כהן הוי הכהן האדון ופשוט. וע"ש במקדיש מע"י עבדו אפשר ג"כ אינו מיוחד לו ע"ש ותלמד לכאן כי אין חילוק בין ישנו חלק להדיוט או לגבוה ופשוט.