מנחת חינוך · סימן נ׳, ד׳

ובאם הגוף שייך לא' והפירות לאחר אין להם יא"י כמבואר כאן ואינו תלוי בקנין פירות אי כקנין הגוף או לאו אך הוא גזירת הכתוב למאי דפסקינן כר"א וא"כ בעבדי נכסי מלוג אין להאיש ולא להאשה דין יא"י וכן א"י בר"א כמבואר בה"ע שם בר"מ דאינו עבדו המיוחד וכאן אינו כספו המיוחד ועיין בב"ק שם ויבמות ס"ו ובתוס' שם. ובעבדי צ"ב לענין ר"א פוסק הר"מ שם בה"ע דיוצאין לאיש ולא לאשה אם כן כאן נמי הבעל ישנו בדין יא"י כיון דהוי שלו ובשער המלך הקשה על הר"מ הא פוסק כר"י דנוטלת משום שבח ב"א ועיין ביבמות שם מה שמפלפל בזה וגם אם מת הבעל שייך אצלה דין יא"י ע"ש בש"ס ותוס' ותלמד לכאן. ופשוט דמעוכב ג"ש אף אם נאמר דאוכל בתרומה ולענין קנס הוי אדון ע' פ' השולח מכל מקום לענין דין יוא"י אינו נוהג כיון דהפירות שייכים לעבד אם כן אפילו אם הפירות שייכים לאחר אינו בדין יא"י וה"ה אם שייכים לעבד וה"ל אינו תחתי' וז"פ. ואם א' נתן במתנה עבדו לאחר ואמר ואחריך לפ' או אחריך לעצמי או ליורשי עח"מ סי' רמ"ח בודאי הנותן אינו בדין יא"י כיון דהפירות שייכים להמקבל אם כן אינו תחתיו וגם אינו כספו כיון דהשני יכול למכור אך המקבל ע"ש באריכות דהמקבל יש לו קה"ג במתנה כזו וגם אוכל לפירות אם כן ישנו בדין יא"י. ובאומר מעכשיו או לעצמי דאם מכר הראשון לא עשה כלום אם כן אין לו קה"ג רק ק"פ וע"ש בש"ע באורך ובקצה"ח סי' רמ"א וצריך אריכות לברר אם יש לו קה"ג ע' בב"ב שם. ומצוה זו נוהג בכל אישים הן איש או אשה אם יש להם ע"כ או ש"כ נוהג ד"ז רק בחרש שוטה וקטן אין נהרגין כמו שא"ח על ישראל גמור דלאו בני מצות נינהו ובבן נח אין נוהג מצוה זו דאין לו קה"ג כלל בשום עבד כמבואר ביבמות דלא הם קונים כו' אם כן חייב עליו בכ"ע כמו ב"נ שהרג א' מאנשים וז"פ. ופשוט דעבד שקנה עבדים באופן דאין לרבו רשות בהם ע' תוס' יבמות פ' אלמנה לכה"ג ה"ל העבד אדון של העבד הקנוי לו ונוהג אצלו דין יא"י וז"פ. עוד נ"פ דהמוכר עבדו לקנס דהוי אבעי' ולא אפשיט' פ' השולח וער"מ פכ"ג מה' מכירה דהוי ספק מכל מקום המוכר ישנו בדין יא"י כיון דהגוף וגם הפירות שלו ה"ל כספו המיוחד לו אע"ג דמיירי במוכר העבד לקנס דהוי דקל לפירותיו מכל מקום ה"ל כספו המיוחד לו כיון דהוא שלו לגמרי לכה"ד רק לענין אם נגחו שור וע' תוס' שם שמיירי במוכר העבד לקנס ע"ש מכל מקום ה"ל כספו וישנו בדין יא"י כנ"ל פשוט.