מנחת חינוך · סימן נ׳, ג׳

עוד מבואר בר"מ דמי שח"ע וחב"ח או עבד של שני שותפים אינו בדין יום א"י שהרי אינו לאחד כספו המיוחד לו וזה מבואר בב"ק שם ד"צ דח"ע ועבד של שני שותפים א"י בראשי אברים ומוקי שם כר"א כמו כאן דאמרינן כספו המיוחד לו לענין פסק עמו ע"מ שישמשנו ל' יום ה"נ בעינן עבדו המיוחד לו ע"כ א"י בראשי אברים אם כן כיון דא"י בר"א דאינו מיוחד ה"ה אינם בדין יוא"י דל"ה כספו המיוחד לו. ונ"פ דדוקא לענין ר"א צריך מיעוט מחמת עבדו המיוחד שא"י לחירות אבל לדין יא"י הוא פשוט דנהרג האדון בכל ענין מפני צד ב"ח שבו והוא ישראל גמור בודאי דינו כישראל עיין בט"א לחגיגה לענין אחר כי"ב מ"ל הרג ישראל גדול או קטן או כולה או פלגא ה"נ חייב על שהמית הצד ב"ח אך אין נ"מ כיון דאינו מיוחד לו בכ"ע נהרג עליו אין לפלפל בזה. ובשותפים כ' התוס' שם לענין ר"א דוקא בענין שהגוף לזה ופירות לזה אבל שותפים דעלמא שכ"א יש לו חצי הגוף יוצא בר"א ועטיו"ד ב"י סי' רס"ז מביא דבריהם ועש"ך שם. והנה בר"מ לא מוזכר זה משמע בכ"ע הדין כך דא"י בר"א ועלח"מ פ"ה מה' עבדי' הט"ו ועיין תוס' ב"ב נ' ע"ב ד"ה ר"א אם כן לדבריהם שני האדונים יש להם בעבד של שותפים דין יוא"י דשוה לדין ר"א. ונראה דאף אם נאמר דיש להם בעבד של שותפים דין יוא"י דוקא בעת ששייך לו כגון שחלקו ביניהם לזמנים שיהא משמש לכ"א בזמנו וא"כ אם הרגו האדון בזמן ששייך לו אם כן עתה יש לו קנין הגוף באותו עבד לכולו כמ"ש הר"ן נדרים בשותפים שמוה"נ דכ"א בשעה שהוא משמש יש לו קה"ג בדרך השותפות וה"ל כאילו אמר ה"ז לך ואחריך לי ע"ש אם כן כיון דיש לו קה"ג וגם הוא תחתיו ישנו בדין יא"י ועקצה"ח סי' רמ"א באריכות ד"ז לגבי אתרוג דאחריך לי יש לו קה"ג ע"ש וסי' רמ"ח ואין כאן מקומו. אבל אם הרגו בשעה שמשמש לאדון השני אם כן כעת אין לו קה"ג בעבד דאדרבא שייך לחבירו וגם אינו תחתיו דחבירו משתמש בו ולא עדיף מעבדו שחבירו משתמש בו ל' יום אם כן בודאי אינו בדין יא"י כיון דאינו תחתיו וגם הגוף של חבירו כנ"ל אך לא עיינתי בזה ולעורר באתי ישמע חכם כו'.