עוד מבואר בר"מ מהש"ס דאם מכר עבדו ופסק עמו שישמשנו ל' יום והכהו א' מהם תוך הל' יום ה"ז נהרג עליו ואינם בדין יום או יומים הראשון לפי שאינו כספו המיוחד לו דהיינו שמכר אותו והשני לפי שאינו תחתיו היינו לפי שהוא משועבד עדיין לראשון על ל' יום והוא כדעת ר"א והר"מ פוסק כמותו עכ"מ. וז"פ דוקא בכה"ג דמשועבד עוד לראשון הוי אינו תחתיו דשני אבל אם א' קנה עבד מחבירו בכסף דכסף קונה ועדיין לא לקחו לרשותו והרג אותו בודאי אצל הקונה ישנו בדין יום או יומים כיון דהוי כספו וגם הוי תחתיו כיון דאינו משועבד לראשון וז"פ. ואם קנה עבד אצל חבירו בקנין משיכה שע"כ נקנה עש"ס קדושין ושו"ע ח"מ סי' תצ"ו ולדעת הסוברים דדבר תורה מעות קונה ומשיכה הוא רק קנין דרבנן זה תלוי בשיטות אם נאמר דע"י קנין דרבנן נעשה קנין תורה והד' עתיקין אם כן המוכר אינו בדין יום או יומים והקונה ישנו בדין יום או יומים אך אם נאמר דע"י קנין דרבנן לא נעשה קנין תורה אם כן הראשון אדון מן התורה וישנו בדין יוא"י והשני אינו בדין יוא"י דאינו אדון כלל מכל מקום אפ"ל דאף הראשון אינו בדין יוא"י דעכ"פ אינו תחתיו ואינו כספו המיוחד לו כיון דנשתעבד לשני לעשות מלאכתו ומכל מקום צל"ע והובא כמה דברים כה"ג בחיבורינו והד' עתיקין וארוכים אין כאן מקומו עיין לעיל במצוה ד"ה לעיל נסתפקנו:
מנחת חינוך · סימן נ׳, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.