מנחת חינוך · סימן נ׳, א׳

שנצטוינו כו'. הנה הדין בין עבד בין ב"ח שהרגו מיתתן בסייף ע"פ ד"מ דיליף ב"ח מק"ו מעבד. והנה עובר גם כן בעבד על לאו דלא תרצח וכאן מבואר העונש. וכיצד מצות נהרגין ע' בסנהדרין ור"מ פט"ו מסנהדרין ולקמן במצות ובחוקותיהם לא תלכו הארכתי בזה ודיני עבד עיין ר"מ פ"ב מה' רוצח ואכתוב הדינים בקיצור כדרכי ב"ה. ההורג עבד או שפ"כ שמלו וטבלו אם אחר הרגו דינו כדין הורג ישראל לכ"ד ואם הי' בעדים והתראה נהרג עליו וע' דינים אלו בר"מ שם ה"ה גבי עבד ושפ"כ. אך אם האדון הרג עבדו או שפחתו אם לא מת תיכף רק עמד בחיים מעל"ע אינו נהרג עליו דהוה גזירת הכתוב כיון דהוא קנין כספו אך אם בתוך מעל"ע מת נהרג עליו האדון ככל רוצח איש מישראל אם הי' בעדים והתראה ובאומדנות אם יש כדי להמית ערש"י על התורה דהוא ק"ו מב"ח והוא מהמכילתא. והנה נ"פ דאם האדון הרג לעבד על כל פנים לא גרע מהזיקו בכ"ד ראשי אברים שהעבד יוצא לחירות אם כן מכל שכן בהורגו דודאי פקע קניינו של רבו דמזיקו בכל גופו וביטל ממנו כל האברים ועיין בברכות לענין יסורים מה בראשי האברים וכו' כל גופו עאכו"כ ועיין במקנה קדושין כ"ד מבואר שם כן ע' בפלפולו ונ"מ כאן אם מת אם יצא לחרות או לא לפמ"ש התוס' ב"ק י' ע"א ד"ה שהשור כו' אע"ג דמת אסור בהנאה מכל מקום עבד הקנוי לישראל אינו אסור בהנאה ועמ"ל פי"ד מהל' אבל באריכות ופשוט לדעת התוס' דבאמת עבד הרי הוא כישראל דחייב במצות מכל מקום מותר בהנאה כיון דגופו קנוי לישראל ה"ל ממונו של ישראל ומותר בהנאה עיין מקנה נ"ו באריכות אם כן י"ל במעוכב ג"ש כיון דלאו ממונו דרבו הוא ובמצות חייב אסור בהנאה אם כן באדון שהרג את עבדו ואפילו עמד מעל"ע כיון דעכ"פ ה"ל כסימא עינו כו' ונפקע מהאדון קנין כספו אם כן אבה"נ לאחר מיתה כמו ישראל כיון דנפקע קנינו של רבו וחייב במצות וי"ל דוקא שעמד מעל"ע דא"ח מיתה אם כן על כל פנים נפקע קנין העבדות מאתו אך במת תוך מעל"ע כיון דחייב האדון מיתה אם כן קלב"מ ולא נפקע קנין כספו ואע"ג דאם נימא דכל קלב"מ מהני תפיסה מכל מקום חדא דגבי ראשי אברים שהם קנס ל"מ תפיסה בקלב"מ וע' שעה"מ פ"ה מה"ע ה"ז. ועוד כיון דמת ל"ש לומר דהוא תפס בעצמו וז"פ דזה שייך דוקא בחי אם כן כיון דקלב"מ לא יצא לחירות ולא נפקע קנין כספו אם כן מותר בהנאה כמו כל עבד הקנוי לישראל כנ"פ. והנה מבואר בר"מ הא דאין האדון נהרג עליו בחי מעל"ע דוקא אם הכה אותו בשבט ומקל ורצועה אבל אם הכה אותו בסייף או בסכין אפילו מת לאחר שנה נהרג עלי' שלא נתנה התורה רשות להכותו אלא בשבט וכו' ולא בהכאות רציחה עכ"ל בשינוי לשון וע' אוה"ח על התורה שעמד על הר"מ דמה חילוק יש אם בשבט כיון דצריך אומד אם כן גם בשבט יש כדי להמית דאל"כ לא יתחייב אפילו מת ת"י וע"ש מ"ש. וגם דבריו אינם מובנים ויבואר לקמן פרשת מסעי: