מנחת חינוך · סימן ה׳, ג׳

אך הא דכ' הר"מ שאינן בני דעה כ' הכסף משנה לפי שאין הקדישן הקדש. ולפי זה קטן שהגיע לעונת נדרים דהקדישו הקדש מן התורה לשיטת ר"מ בנדרים אה"נ דש"ד. ואיני מבין דמלשון הר"מ שכ' ושוחטין על הקטנים וכו' אבל אין עושים אותם חבורה בפ"ע משמע דאפילו אם אחר שוחט עליהם כגון האב מכל מקום לא ישחט עליהם בפ"ע ע"ל בפירקין ה"ח שוחט אדם ע"י בנו ובתו הקטנים והוא מבואר בש"ס פ' האשה ובפ"ע אף אם האב שוחט עליהם א"י לשחוט על קטנים בפ"ע אע"ג דהקדישו הקדש ע"כ ד' הכסף משנה צ"ע כעת. ובעיקר הדבר איני מבין ד' הר"מ ל"ל הטעם שאינו בר דעת ת"ל כיון דפטורים מכל המצות איך נקריב קרבן עבורם ובחגיגה ב' קטן חייב אביו לחנכו מדרבנן בעולת ראי' ובחגיגה כ' התוס' שם ד"ה איזהו וכו' דמקריב קרבנותיו נדבה ואין דוחין יום טוב ע"ש כיון דאינו חייב כלל אין אביו יכול להביא בעבורו אלא נדבה אם כן כאן דאינו חייב ופסח בזמנו לאו בר נידר ונידב הוא ובפרט דהזריקות אינם שוים וממעט באכילה אם כן היאך מצינו דהפטור לגמרי יקריב קרבנות חובה וע' נזיר כ"ט בשלמא למנות עם אחרים שייך שפיר דהקרבן הוא חובה בשביל הגדולים והא דאוכל הקטן אף דהוי שלא למנוי' יבואר לקמן ב"ה אבל לשחוט עליו קרבן בפ"ע לא שמענו דהפטור מן הקרבן יביא קרבן א"ל בתורת נדבה וכאן בפסח ל"ש בזמנו נידר ונידב וע' פסחים צ"א גבי נשים למאן דא"ל נשים רשות עושין אותן טפלה לאחרים וצריך ריבוי לזה דיעשו טפלה אבל בפ"ע אין שוחטים. ונהי דגבי נשים פ' הר"מ כר"י דבראשון ובשני חובה דיליף מקרא אבל קטנים דפטורין מכל המצות היאך יכול להקריב בפ"ע ק"פ. וע' פ"ט מה' שגגות שהר"מ כ' הבא על שפחה חרופה (סובר) דחייב קרבן מכל מקום כ' די"ל דאינו מביא עד שיגדיל ויעשה ב"ד ע"ש. אם כן איך יעלה על הדעת דקטנים יביאו קרבן שאינם מחוייבים קרבן. ואפ"ל דזה כוונת הר"מ דאינן ב"ד ופטורים מכל המצות אף שכמה פעמים כתב בפירוש דקטנים פטורים שאינן בני מצות ע' ה' חגיגה מכל מקום חד טעמא הוא ולא דקדק בלשון והכוונה משום דפטורים ממצות ולפיכך אף אם הגיעו לעונת נדרים מכל מקום אין שוחטין עליהם בפ"ע כנלע"ד.