מנחת חינוך · סימן ה׳, ד׳

והנה למנות הקטן שיהי' מבני חבורה מבואר בסוכה כ"פ ונדרים ל"ו מבואר דשה לבית אבות לאו דאורייתא וע"ש בר"נ ורא"ש דמה"ת קטן אינו מחויב כלל אך יכול למנותו שלא מדעתו וכן מבואר לקמן בר"מ דשוחט אדם ע"י בנו ובתו הקטנים אפילו של"מ גם כתב דיתום ששחטו עליו אפוטרופסים יאכל ממקום שהוא רוצה. ובש"ס פ' האשה מקשינן ש"מ דיש ברירה לומר הוברר הדבר שהי' דעתו על פסח זה בשעת שחיטה ומתרץ ר"ז שה לבית מכל מקום ועתו"ס דשה לב"א לאו דאורייתא. וכן הר"מ כתב כאן דוקא קטנים אבל גדולים אינם אוכלים אלא מן הראשון דא"ב אבל הקטנים כיון דשה לב"א לאו דאורייתא ש"ד ועיין בנדרי' בר"נ ובתוס' הטעם דקטנים אוכלים הפסח אף דהוי שלא למנוי' דאין איסור אלא בראוים למנות עליו אבל קטנים דלאו בני הכי מותרים ואין איסור בהם שלא למנוי'. פסחים ע"ח הק' התו' היאך יכולים לאכול הפסח הא לא תאכילם להזהיר גדולים על הקטנים ואסור להאכילם דבר איסור בידים ותי' משום חינוך מצוה שרי ויש להקשות על דבריהם כיון דעיקר הטעם משום חינוך מצוה היאך שוחט אדם ע"י בניו ובנותיו הקטנים הא בתו אינו מחויב לחנך ע' נזיר כ"ט ואכמ"ל, וע' או"ח שמ"ג, על כל פנים כיון דשה לב"א ל"ד הא דנימנין שיהי' מב"ח הוא מטעם חינוך מצוה ול"ש גבי' שלא למנוי' או כהתוס' והר"נ בנדרי' או כהתוס' פסחים אבל להביא עליהם בפ"ע אין סברא כלל אם לא בתורת נדבה עתו"ס חגיגה ובפסח ל"ש זה ועלח"מ פ"ב מה' חגיגה ד"ה מי.