מנחת חינוך · סימן ה׳, כ״ה

ומבואר כאן דאם לא עשה פסח ביטל מ"ע ובר"ה סוגיא דבל תאחר חשיב שם פסח בהדי הנך דעובר על ב"ת בג' רגלים ומק' בגמרא פסח זימנא קביע לי' אי אקריבי' אקריביה ואי לא אקריביה אדחי לה ומשני מאי פסח וכו' וכ' התוס' ד"ה וא"ל אקריבי' והרי מיד עובר עליו נרא' מדבריה' דק' הש"ס היאך חשיב לי' בהדי הנך דעוברים עליהם בג' רגלים הא מיד עוברים בב"ת וכ"נ ברש"י שם ד"ה ופסח דקא"ל תנא דלעיל דבג' רגלים והרי א"י להקריבו אלא בי"ד בניסן עכ"ל נראה ג"כ דעיקר הקושיא דתיכף עוברים בב"ת וא"כ לפ"ז חוץ מה דעובר וביטל מ"ע עובר גם בב"ת אך אין לוקין על ב"ת דהוא לאו שאב"מ עיין ר"מ פי"ד מה' מעה"ק, אך נראה דאין כן דעת הר"מ מדלא הביא זה כאן דעובר על עשה ולא תעשה כמ"ש בה' חגיגה אף דאין לוקין חשיב מה שעוברין וכן בכ"מ בספרו וגם בפי"ד מה' מעה"ק כתב שם חייבי הדמים וכו' והקרבנות עוברים בג' רגלים וכו' ולא הביא זה דפסח עובר לאלתר ובפי"ז מהמ"ע הביא דין צדקה דעובר בב"ת לאלתר ולא הביא בשום מקום דפסח ג"כ עובר לאלתר ע"כ נראה דעתו דא"ע בב"ת. ועיין טו"א שם שכתב דל"ש ב"ת אלא בדבר שיוכל לשלם שייך לומר דרכיב עליו לאו דב"ת וישלם תיכף אבל כאן מקשה דפסח זימנא קביע לי' ואי לא אקרבי' לאו בר תשלומין הוא ל"ש ב"ת וה"ר לד' ומק' על שיטת רש"י ותוס' ועי"ש בישוב דבריהם ונראה דעת הר"מ כהט"א ולפי הנ"ל ד"ז במחלוקת שנוי לרש"י ותוס' עוברים בלאו דב"ת ג"כ ולהר"מ א"ע בלאו זה וע"ש בס' הנ"ל מה שפלפל בזה וער"מ פ"י מה' ק"פ דג"כ מקריבין בע"פ חגיגה מן הצאן או מן הבקר והם שלמים ויש להם כל דין שלמים נאכלין לב' ימים ולילה כשלמים.