מנחת חינוך · סימן ה׳, כ״ו

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

וחגיגת י"ד רשות ואינו בא אלא כשחל ע"פ בחול ובא בטהרה ובמיעוט פסחים מקריבין החגיגה כדי שיהיה הפסח נאכל על השובע אבל אם בא בשבת או בטומאה או היו הפסחים מרובים אין מביאין חגיגה והכל מבואר פסחים פ' א"ד ובמ"ל פ"ז מה' כלי המקדש פלפל זמן הקרבת חגיגה אימת ודעתו נוטה דמקריבין בע"פ אחר חצות וקודם התמיד ובזה אינו שוה לפסח דדוקא פסח דכתיב גבי' בערב ובה"ע קרב אחר התמיד ולא החגיגה ומכל מקום זמנו אחר חצות דנלמד מלא ילין וכו' בערב דמוקי בחגיגה ונכתב בערב והביא דהרא"מ על הסמ"ג אין דעתו כן ועי"ש באריכות. ועיין בצל"ח דף ע' פלפל בלשון הר"מ שמביא הקרא דוזבחת וכו' וכתב שהוא רשות וא"ד שבת ובש"ס שם נראה דמאן דיליף מקרא זה החגיגה חובה וד"ש ע"ש ובדף נ"ט פלפל בד' המ"ל נידון זמן הקרבת החגיגה ובדף ס"ט חידש הא דאין חגיגה באה בטומאה העיקר משום דלא יוכל לאכול בלילה ולמה יביא אבל אם הפסח בא בטומאה כגון שהי' רוב הציבור טמאים וחל יום ז' שלהם בע"פ דלדעת הר"מ פ"ו דיחיד נדחה אם כן ציבור (כה"ג) עבדי בטומאה בכה"ג אם יכולין להקריב החגיגות באנשים טהורים שלא יטמא הבשר מקריבין ובליל' יכולים כל הציבור לאכול לאחר הע"ש ומה"ת לא יקריבו כי הערל וטמא משלחין קרבנותיהם ודין חגיגה ככל הקרבנות אך אם חל ימים הקודמים לשביעי בע"פ אם כן נהי דפסח נאכל בטומאה דגזירת הכתוב אבל החגיגה אינה נאכלת אם כן אינה קריבה אבל ביום ז' שבליל פסח יטהרו אם כן יאכלו החגיגה בטהרה מן התורה לא יקריבו בכה"ג מביאין חגיגה ע"ש וד' נכוני' ע' במצוה תפ"ו מה שהשגתי על הצל"ח ע"ש. וע' פסחים צ"ב ור"מ פ"ו דגר שמל וטבל בע"פ אין עושה פסח והוא מדרבנן דכל הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר וכו' וערל והזאה וכו' העמידו דבריהם במקום כרת. ויש להסתפק אם עבר והקריב פסח מי נימא כיון דמדאורייתא טהור גמור הוא אם כן יצא מן התורה אף דמדרבנן א"ר לאכילה אם כן פטור מפסח שני או כיון דמדרבנן אינו ראוי בעידנא דאזדריק דם לא יצא אפילו מן התורה כי נזרק על שאינו ראוי לאכילה כמבואר בסוגיא דה' שנתערבו פסחיהן וצד זה נראה דלא גרע מזקן שאינו יכול לאכול כזית וכאן נמי אינו יכול לאכול ושם בסוגיא דה' שנתערבו מן התורה בטל לענין אכילה ע' כו"פ וחוו"ד סי' ק"א. והנה לפי פסק הר"מ דשגג או נאנס ולא עשה הראשון והזיד בשני ח"כ אך אם הי' טמא בראשון אף דהזיד בשני פטור מכרת ע"ש זה הגר אין דינו כטמא דבאמת אינו טמא רק דחז"ל גזרו והוי אנוס בתקנת חכמינו זכרונם לברכה ע"כ אם הזיד בשני ודאי ח"כ כמו שגג ונאנס בראשון וז"פ.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.