מנחת חינוך · סימן ה׳, י״ח

והנה דעת הר"מ כאן פ"ב דח"ע וחב"ח אינו אוכל לא משלו ולא מש"ר והשיגו הראב"ד ועיין כסף משנה דהר"א בנו של הר"מ תי' דרבינו סובר דלמ"ר דליכא חיוב לשחררו עבדינן לי' תקנה להוציאו מחיובו מד"ס דמה"ת פטור ע"כ אוכל מש"ע אבל למא"ח אף שזה תקנה לו להוציאו מידי חובתו לא עבדינן לי' תקנה שזה יהי' גורם לעיכוב שחרורו אלא אומרים לרבו זה אינו אוכל משלך וכו' וגם אינו אוכל ש"ע וכו' ע"כ מהר ושחררו עכ"מ, ולחם משנה פ"א מה' חגיגה תמה עליו היאך יכולין למ"ר לעשות תקנה מדרבנן כיון שאינו מחויב מן התורה ואפשר הפקר ב"ד הפקר וע' כאן במש"ל. ולדידי תמוהים מאוד ד' הר"א דלמ"ר למה עשו תקנה שיאכל מש"ע ולאכול שלא למנויו ועוקרים דבר מן התורה בקו"ע והטעם כיון שהוא א"י לאכול לא מש"ע ולא מש"ר הרי כבר כתבתי דז"פ מאוד הא דאינו אוכל היינו בע"כ של א' אבל אם שניהם רוצים פשיטא דאוכל משלו אם הרב רוצה ומש"ר אם הוא רוצה אם כן כיון דחייב בק"פ ככל איש מישראל הן חלק העבדות וכ"ש חלק הב"ח דהוא כישראל גמור אם כן כמו דאם א' מישראל א"ר למנות על פסח ודאי כייפינן לי' ככל מ"ע אם כן למ"ר אף אם לא נעשה לו תקנה לאכול מש"ע מכל מקום יעשה פסח כי כפינן לי' שיתרצה למנות על פסח של הרב וכן אם אפשר כפינן להרב שיתרצה למנות חלקו על פסח של העבד והוי ככל איש מישראל ולא יתבטל מפסח כלל וכפינן לי' או לרבו שימנה על הפסח כמו שכופין על כל איש מישראל למנות על פסח. וגם מ"ש למ"א אמרינן מהר ושחררו כדי שלא לבטל מן המצוה כיון דלא יוכל לאכול אמאי לא יוכל הרב למחול חלקו ושימנה חלק הרב על פסח שלו או כופין אותו וכו' דכ"ז לא מיירי אלא בע"כ של א' משמיענו הדין דהוי שלא למנויו בפסח של האדון ובפסח שלו מפני שהחלקים מעכבים זא"ז אבל ודאי מחויב לעשות פסח ולאכלו בין למ"ר בין למ"א מרצונם וכופין כ"א שיתרצה למנות על איזה פסח כמו כל איש ישראל שמחויב בזה וא"ד לחגיגה למ"ר דשם אף חלק הב"ח פטור מטעם דיש לו עוד אדון ע' חגיגה. אבל כאן חלק העבדות חייב ומכ"ש חלק ב"ח דחייב בכל המצות ויכול לעשות המצוה כתקנה מרצונו וכמ"ש אם כן למה עקרו למ"ר, ולמ"א למה ימהר לשחררו עיין היטב בדינים אלו ותראה שדברים אלו אין להם פירוש כלל כי הדין הזה הוא רק לדון דאין א' יכול למנות שלא מרצונו אבל ברצון שניהם יכולין למנות ולעשות פסח ככל איש מישראל ע"כ דברים אלו אין להם הבנה כלל. גם קשה לי כאן כיון דפוסק דח"ע וחב"ח אינו אוכל כלל והוא לפסק הלכה כמ"א ולמ"ר אוכל מש"ע היאך סתם הר"מ וכתב ח"ע וחב"ח אינו אוכל כלל ולא כתב הדין דחצי' שפחה וחב"ח דנשים ג"כ מחויבות בפסח כמבואר בדבריו היא אוכלת משל עצמה כי אף למ"א ח"ש וחב"ח לא כפינן לשחררה עש"ס דגיטין ור"מ ה' עבדים וא"כ ח"ש דינה כמו ח"ע למ"ר ואוכלת מש"ע כי עבדינן לה תקנה והוא חידוש דין ולמה לא הביא זה וסתם וכתב ולא השמיענו ד"ז ובה' חגיגה גבי ראיה ל"ק כי ח"ש וחב"ח פטורה בלאו הכי דנשים פטורין מן ראי' אבל כאן דחייבות בפסח ה"ל לכתוב ד"ז דח"ש וחב"ח אוכלת מש"ע וגם שם נמי קשה דה"ל לכתוב הדין דאם הוא ח"ע של קטן דג"כ אין כופין כמבואר בש"ס גיטין חייב בראי' וצ"ע וע' פסחים וחגיגה בענינים אלו ותבין: