מנחת חינוך · סימן ה׳, י״ז

ועבד של שני שותפים לא יאכל משל שניהם בדקפדי אהדדי כי לא יוכל למנות ע"פ חבירו אם לא ששניהם מסכימים לאכול משל א' ערש"י במשנה ר"פ האשה. ומי שחציו עבד וחב"ח ער"פ האשה דלא יאכל משל רבו ופרש"י דמסתמא לא הי' דעת רבו למנות חלק הב"ח על פסחו. ובגמ' מקשה של רבו הוא דלא יאכל משל עצמו אוכל והתניא לא יאכל מש"ע ולא מש"ר ומשני כאן למשנה ראשונה כאן למ"א ופרש"י וכל המפרשים למ"ר כיון דהוא תמיד ח"ע וחב"ח ע"כ אינו אוכל משום א' כי אין חלק הא' נמשך אחר חלק השני ולמ"א כיון דכופין לשחררו הוי כמשוחרר ואוכל משלו ודעת הר"מ הוא להיפך ופוסק דח"ע וחב"ח אינו אוכל לא משלו ולא מש"ר והשיגו הראב"ד דלמ"א אוכל משלו וכה"ג מבואר בה' חגיגה דעת הר"מ והראב"ד ע"ש. והנה לדעת רש"י מי שח"ע אוכל משלו בלא דעת רבו אפילו רבו אינו רוצה כי הוי כמשוחרר ומש"ר אינו אוכל כי הרב א"י למנות חלק הב"ח בלא דעתו וכ"ז בלא דעת שניהם אבל אם העבד רוצה שרבו ימנהו על פסחו ודאי אוכל כמו שכ"א מישראל יכול למנות על פסח מדעתו ומדעת חבירו. וגם מי שחצי' שפחה וב"ח דאין כופין כמבואר בש"ס הוי דינה כמו למ"ר דאינה אוכלת לא משל עצמה ולא מש"ר היינו בלא דעת שניהם דאם רבה רוצה להאכילה מפסח שלו חלק הב"ח מעכב ע"י אם אינה רוצית להמנות וכן אם היא רוצית להקריב פסח משלה חלק העבדות היינו האדון יכול לעכב כי חלק העבדות שייך לו אבל מדעת שניהם פשיטא דש"ד אם היא רוצית למנות חלק ב"ח על פסח האדון היא טוב כמו איש אחר שיכול למנות וכן אם רבה רוצה שתאכל משלה הוא מוחל חלק העבדות על שלה ג"כ ש"ד כמו בעבד של שני שותפים אם הוא ברצון שניהם וכ"ז פשוט דכאן לא מיירי אלא שלא מרצונם אבל מרצונם יכול לאכול מאיזה שירצה עש"ס גבי גדי שלי וטלה שלו דאוכל מש"ע אף על פי שהוא עבד כיון דהוא מרצון האדון וז"פ ומבואר בגמרא.