אך ק"ל ואיני מבין בפסחים פ"ח ב' שכח מה שא"ל רבו אם טלה או גדי אמרינן דהולך אצל רועה וכו' דניחא לי' בתקנתא דרבי' ונותן לו ומתנה אם טלה א"ל רבי טלה שלו וגדי שלי ואם גדי וכו' ומקשה הש"ס הא מה שקנה עבד קנה רבו ומתרץ דנותן ע"מ שאין לרבו רשות וכו' ומאי קושיא מאי איכפת שהוא של הרב כיון דניחא לי' להרב דאי לא לא יוכל לאכול פסח שלו ע"ל אך דניחא לי' שיהי' לו תקנה אם כן מאי איכפת לן אם הבהמה השני הוא של האדון העבד יוצא בשל אדון ולמה צריך ליתן ע"מ שאין לרבו רשות וכ"ה בר"מ ל"ל זה ואין פירוש לזה ע"ש ותבין. וא' מהחברים שלי אמר נהי דודאי הרב יוכל ליתן פסח בפ"ע להעבדים היינו שמפריש פסח עבורם אבל העבד א"י ליקח בהמה אצל הרב לפסח אף דניחא לי' להרב מכל מקום פסח צריך להקדיש עש"ס פ' א"ד מקדיש אדם פסחו וא"כ א"י להקדיש ש"א היינו של הרב כי אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו אף דזכות הוא להרב מכל מקום זכיה מטעם שליחות להרבה ראשונים וס' מהרי"ט מפורסם דא"א יכול להקדיש ע"י שליח דמילי וכו' אם כן ל"מ הזכיה ג"כ וא"י להקדיש ע"כ צ"ל שלו ונותן לו ע"מ שאין לרבו וכו'. ויש לפלפל בזה ודבר חכמה אמר. ויש ראיה למהרי"ט מגמרא זו.
מנחת חינוך · סימן ה׳, ט״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.