מנחת חינוך · סימן ת״צ, ג׳

והנה כתבנו לעיל דראיה יש לה תשלומין כל החג. ראיתי בט"א דף ב' שדקדק מדברי הר"ם שכ' דיתר"פ בעזרה ביום הא' וכו' ואח"כ בהלכה ד' כ' מי שלא הקריב ע"ר וכו' יקריב בשאר ימות הרגל ושייר לר"פ מבואר דדעת הר"מ דר"פ אין לה תשלומין אם לא נראה פניו ביום טוב ראשון אין תשלומין כלל רק לקרבן יש תשלומין והשיג על הר"מ ודעתו דגם ר"פ יש לו תשלומין כל ז' ע"ש. ונראה דאין דקדוקו מוכרח ואצ"ל. אך לפע"ד ראיה דהר"מ ס"ל ג"כ דר"פ יש לו תשלומין שכתב בפ"ב ה"ו מי שבא לעזרה בתוך ימי החג א"ח להביא עולה בכל עת שיכנס שזה שנא' לא יראה פני ריקם אינו אלא בעיקר הרגל שהוא יום ראשון או תשלומי ראשון וכו' והוא מהש"ס דחגיגה ובש"ס אינו מוזכר רק דלא יראה הוא בעיקר הרגל ופרש"י דהיינו ביום טוב א' ע"ש בדף ז' אבל תשלומי הרגל לא מוזכר כלל והר"מ הוסיף מדעתו הרחבה ומבואר לפ"מ דסובר ר"י וקי"ל כוותיה כמו שפוסק הר"מ בקיים מצות ראיה א"ח עוד בלאו דל"י וכו' ומותר לכנוס כל ימות הרגל ריקם אך ביום הא' גזה"כ דצריך להביא בכ"פ שנכנס ואם לאו עובר על לאו זה דגזה"כ הוא דביום ראשון אסור לכנוס ריקם אפילו קיים המצוה והביא מכל מקום אסור לכנוס ריקם ועובר בלאו והר"מ דהוסיף תשלומי ראשון בע"כ היינו אם לא נראה ביום ראשון ובא ביום אחר עובר כל היום בלאו אם בא ריקם כיון דלדידיה הוא יום ראיית פנים הו"ל לדידיה עיקר הרגל ועובר בלאו הזה אם כן מוכח דר"פ ג"כ יש לו תשלומין דאם תאמר בלא נראה ביום א' תו אין לו תשלומין וכשיטת הטר"א ופטור מקרבן כיון דא"ח בראיה בודאי פטור מן הקרבן דשלש וכו' לא יראה וכו' וז"פ כל הפטורים מראיה פטורים מקרבן. ולומר דהר"מ מיירי בנראה ביום א' בלא קרבן ואח"כ יום תשלומי הקרבן צריך כל היום שלא לבוא ריקם כ"פ אין סברא דלמה נקרא יום תשלומי הקרבן עיקר הרגל וגם הלשון של הר"מ אין מורה כן. ע"כ נראה דגם דעת הר"מ דר"פ יש לו ג"כ תשלומין כנ"ב. על כל פנים הדין דלאו הזה הוא ביום הראשון אף דהתראה פנים והקריב קרבן מכל מקום אסור לכנוס ריקם בלא קרבן כל יום הא' או התשלומין ואם עבר הוא בלאו וכבר כתבתי דלדעת הלחם משנה מהני תשלומין לכל ר"פ מביא קרבן ומתוקן הלאו כמש"ל.