מנחת חינוך · סימן ת״צ, ב׳

וז"ל הרמב"ם ואם בא ביום הראשון ולא הביא עולה לא די שלא עשה מ"ע אלא עובר על ל"ת שנא' ולא יראה פני ריקם וכ' הלחם משנה בכוונתו דהיינו אם לא הביא הקרבן כלל עובר בל"ת אבל הביא הקרבן אח"כ ברגל כיון דיש לו תשלומין לא עבר ע"ש. ונראה כמו דלא עבר כן קיים המ"ע כיון דראה פנים והקריב קרבן אף על פי שלא הי' בב"א קיים המצוה כמש"ל. ואיני מבין הא מבואר בר"מ פ"ב מי שבא לעזרה וכו' שזה שנא' לא יראה פני ריקם אינו אלא בעיקר הרגל היינו יום ראשון וכו' והוא בהלכה ו' מהש"ס דחגיגה מבואר אף על פי שקיים המצוה ביום א' והתראה פנים והביא קרבן מכל מקום אם בא אח"כ לעזרה ריקם אף על פי שאינו מחויב לבא מכל מקום עבר על לאו הזה אם כן כאן נמי מאי מועיל שמביא אח"כ נהי דקיים המצוה מכל מקום נראה ריקם. וצ"ל כיון דקרבן זה בא בעבור ר"פ זה לא הו"ל ריקם אבל לקמן אינו מביא קרבן על ר"פ זה שנראה דעובר. ואפשר דשם ג"כ אם מביא אח"כ קרבן על ראיית הב' או על כמה ראיות הכלל על כל ראיה שמביא קרבן אינו עובר. ואפשר דדוק' כאן דמחויב להביא קרבן כיון דלא הביא עוד מתקן הלאו אבל שם כיון דהביא פ"א רק בהתראה עוד הפעם מחויב להביא ואם לא הביא עובר על הלאו ול"מ לתקן עוד לאו הזה. ולכאורה אפשר בדעת הר"מ דאם לא קיים ר"פ ביום הראשון יש לו תשלומין כ"ש ומביא קרבן ג"כ אבל אם התראה פנים ולא הביא קרבן עבר בלאו אך העשה יש לו לקיים עוד. אך הלחם משנה מביא בשם הסמ"ג [דבטל העשה] וכעת אין הסמ"ג ת"י וצ"ע. והנה לשון הר"מ שכתב לא די שלא עשה מ"ע אלא שעובר וכו' נראה דהלאו הזה הוא תנאי למ"ע דאם עבר על הלאו לא קיים מצוה כלל. ועיין בס' טר"א שהקשה מנלן להר"מ זה דילמא העשה היא ר"פ דכתיב בתורה כ"פ היא ר"פ בלבד. אך דהתורה כתבה ל"ת ולא וגו' והיינו אם יש לו קרבן ובא ריקם עובר על ל"ת ומכל מקום העשה קיים ומכל מקום אסור לו לילך בלא קרבן אם יש לו קרבן אבל אם אין לו קרבן אף על פי דעובר בלאו העשה דר"פ דוחה הל"ת דלא יראה וכו'. וע"ש שכ' דאפילו אם נאמר דר"פ הוא עשה בפ"ע מכל מקום אפילו אם אין לו קרבן אסור להתראות בלא קרבן דקיימא לן אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש ע"ש בדף ז' ומכל מקום נ"מ אם התראה פנים בלא קרבן נהי דעבר על הלאו על כל פנים העשה קיים אם כן א"צ עוד לבא בעזרה להתר"פ כי כבר קיים המצוה רק שולח הקרבן אבל לדעת הרמב"ם דזה תנאי להעשה אם כן צריך התר"פ עוד כי לא יצא כלל אז כיון שהי' ריקם בלא קרבן. אך אפילו אם נאמר דאינו תנאי מכל מקום לא קיים העשה דהו"ל מהב"ע ולשיטות הרבה דמהב"ע א"י מן התורה אך יש שיטות דמהב"ע אינו רק מדרבנן והדברים עתיקים. הכלל דעת הר"מ דהלאו הוא תנאי להעשה דריקם ואף העשה לא קיים. ונראה לדעת הר"מ דזה הוא תנאי דמצות ר"פ אינה כלל בלא קרבן ולא קיים כלל וחוץ לזה עובר על לאו אם כן אפילו באותו שאינו עובר על הלאו מכל מקום לא קיים העשה כי ריקם אינה מצוה כלל כגון בלילות של רגלים בודאי מותר לכנוס לעזרה ולא שייך הלאו כיון דאין זמן קרבן כלל והו"ל ככל ימות השנה ומכל מקום לא קיים העשה כלל. אך לדעת הטר"א דמצות ר"פ לחוד אם כן יכול לקיים מצות ר"פ בלילה והאיך כתוב בתורה יום דוק' גבי קרבן ביום צוותו כתיב אם כן מקיים מ"ע הזו בלילה וג"כ לא שייך כאן המשך הפסוק ג"פ וגו' ולא יראה ריקם נראה דהוא מצוה והתורה הזהירה שלא יעבור עבירה הא הרבה פעמים יש מצוה בלא עבירה כלל והו"ל להתורה לפרש בלא יראה ריקם ביום היינו בזמן הקרבן. וכדברי הר"מ נראה עיקר דלא יצא כלל ובפרט דלא נוכל לדחות דברי הר"מ בלא ראיה ברורה. על כל פנים יצא מזה ג"כ הא דאסור להראות בעזרה ריקם היינו בזמן שיוכל להקריב קרבן אבל בלילה או בשבת בודאי אינו אסור לכנוס בעזרה כי לא שייך ריקם אם אינו בר קרבן וגם לא קיים כלל וצריך אח"כ בשעת הקרבן להתראות עוד הפעם כ"נ ובאתי רק לעורר. ומכל מקום מש"ל ג"כ נכון דאם שלח קרבן קודם יכול לראות אח"כ בלא קרבן דזה לא הוי ריקם כיון דהביא קרבן קודם לזה וכן אם הי' ר"פ ואח"כ הביא קרבן על ר"פ זה ג"כ לא הוי ריקם כדברי הלחם משנה שכתבתי לעיל. אך על כל פנים בהתראה בעזרה ביום א' צריך להביא קרבן כמש"ל. וג"כ דין הנ"ל אמת דראיית פנים יכול להיות בלילה דלא כתיב יום דוקא אם כן אם שלח קרבן קודם יכול להתר"פ אח"כ בלילה וכן אם התר"פ בלילה ואח"כ הביא קרבן כדעת הלחם משנה יצא ובאתי רק לעורר. ומבואר בר"מ דאם התר"פ ריקם אין לוקין דהו"ל לאו שאב"מ. וע' שו"ת ש"א סי' ל"ב הקשה והא הו"ל מעשה ביאתו לעזרה ותירץ דכה"ג לא הוי מעשה דחסרון הציווי של תורה לא הוי מעשה. ועיין בס' משנ"ח מצוה א' הקשה על דבריו מהמקריב קרבן בלא מלח דלוקין והוא ז"ל תירץ ע"פ דברי הלחם משנה כאן דיכול להביא אח"כ וכשאינו מביא הו"ל אב"מ ע"ש והדברים בענין זה ארוכים אין כאן מקומו ומכל מקום אני לך. לעיל כתבתי דיכול לכנוס בלילה או בשבת לעזרה כיון דלאו זמן קרבן אם כן בסוף הרגל אם אין שהות ביום לזרוק הדם יכול לכנוס ואין הלאו חל רק בזמן שיכול להקריב כנ"פ.