מנחת חינוך · סימן מ״ט, ט׳

ולענין הנחבלים יש כמה דינים ואי"ה יבוארו לפנינו החובל בחבלה שאין בה ש"פ יהי' הנחבל מי שיהי' בין קטן ובין גדול וכל האישים חייב החובל מלקות מלאו דלא יוסיף אפילו חבל בע"כ וש"כ של חבירו חייב מלקות כי עבד אחיו הוא דחייב במצות אך אם חבל ע"כ שלו בר"מ פ"ה מה' חו"מ כ' בחבל עבדו ש"ח חייב מלקות משמע בעבד שלו א"ח מלקות ובפט"ז מה' סנהדרין כתב סתם החובל בעבד חייב מלקות משמע אפילו עבד שלו ובטוח"מ סי' ת"כ כתב כלשון הר"מ בה' חובל דעבד חבירו דוקא חייב ובב"י תמה ע"ז למה לא מחייב בעבדו גם כן כיון דאחיו הוא במצות ע"כ לא העתיק בש"ע תי' של חבירו ועסמ"ע מיישב דברי הר"מ והטור דאי ילקה באין בו ש"פ יכה אותו הכאה גדולה שיש בה פרוטה ויפטר ע"ש. וא"י נהי דחובל עבדו פטור מתשלומין דהכל שלו אפשר דמלקות מחויב כיון דאינו משלם ובפרט אם נאמר דחייב ברפואה ויתבאר לקמן ואף אם נאמר דבש"פ כיון דבאמת הו"ל כאילו משלם רק הוא בעצמו זכה כמו אם אחר חבלו דהוא לאדון ע"כ אינו לוקה מכל מקום באין בו ש"פ ילקה וסברת הסמ"ע צ"ע שזה כמו נתינת טעם על המצוה ומהיכן יצא להר"מ והמשנה שמבואר החובל בע"כ פטור כל המשנה מיירי שם מממון אם כן קו' הב"י נכונה לפע"ד דאין דרך הר"מ לכתוב דין מה שאינו בפירוש ובפרט מה שהוא רק מסברא ובר"מ פ"ב מה' רוצח הי"ב כ' מה בין עבדו לעבד חבירו שעבדו יש לו רשות להכותו לפיכך וכו' מבואר להדיא בר"מ דעבדו יש לו רשות להכותו לא כב"י שדקדק בר"מ ה' סנהדרין דאין חילוק וכאן מבואר להדיא דיש לו רשות להכות עבד שלו ובודאי יצא להר"מ ד"ז מאיזה מקום ואנחנו לא נדע. ונ"ל לפי מה שנראה מלשון הר"מ שתלה דין יום או יומים בזה שכתב לפיכך וכו' אם כן במקום דאינו בדין יום או יומים כמ"ש הר"מ אח"ז שם כגון עבד של שני שותפים או ח"ע וחב"ח או המוכר עבדו ופסק עמו שישמשנו למ"ד יום דבכל אלו נהרג האדון בכל גוונא כאיש אחר כמבואר שם ע"כ בכה"ג ע"כ דאין רשות לרבו להלקותו ועובר בלאו דלא יוסיף ולוקין את האדון דנראה מד' הר"מ דדין יום או יומים נהרג תלוי אם יש רשות להכותו אם כן בכל גוונא דאין באדון דין יום או יומים עובר ואין כאן מקומו לדינים אלו ויתבארו לקמן אי"ה בכל הנהו הוי כעבד ש"ח לענין הכאה ג"כ כנ"ל. ועל הכאת רשע אינו חייב בלאו הזה ע' בסנהדרין פ' הנחנקין ור"מ פ"ה מה' ממרים דבעינן עושה מעשה עמך ואם עשה תשובה חייב ואם א' נגמר דינו להריג' וחבירו הכהו אף דעשה תשובה מכל מקום פטור הואיל והולך למיתה דדרשינן בעמך במקוים שבעמך וכ"ה בסנהדרין שם ור"מ פ"ה שם ונ"ל כיון דדרשינן בעמך המקוים בעמך ע"כ בנגמר דינו פטור דהולך למות כמו שפירש"י אם כן גם על הטרפה אינו מוזהר בלאו הזה כיון דאינו חי והולך למות וע' תוס' סנהדרין דע"ח גבי הורג את הטרפה דפטור אף למאן דסובר טרפה חי מכל מקום סופו למות מאותה חבל' ע"ש מכ"ש למאי דק"ל טרפה א"ח ואף אדם טרפה א"ח אם כן נ"ל דאין לוקין באם חבל טרפה וכיו"ב כתבתי לקמן פ' קדושים לענין קללה ע"ש. וכל מ"ש ע"כ הוא בהכאה שאין בה ש"פ לענין מלקות ולענין תשלומין ביש בו ש"פ יבואר אי"ה בסמוך. וג"כ עביד אינש דינא לנפשיה אפילו ליכא פסידא אפילו בהכאה וגם לאפרושי מאיסורא מותר להכות אותו אם א"א בענין אחר עח"מ סי' ד' וסי' תכ"א ובמ"ל ה' עבדים ואין כאן מקומו ואי"ה בפ' תצא בלאו דלא יוסיף יבואר עוד.