מנחת חינוך · סימן מ״ט, ח׳

ובושת אינו חייב אלא אם הי' מעשה אבל מבייש בדברים פטור והוא מהש"ס וער"מ ושו"ע. וצ"ע בדברי הר"מ פ"ה הו"ז שכתב דמודה מעצמו שחבל א"ח בנזק וצער אבל ג' דברים משלם וכו' ולמה משלם שבת וריפוי דהם ממון ולמה משלם בושת דהבושת לא הגיע לו אלא עתה שמביישו לפנינו וכו' והודאתו בב"ד הוא הבושת עכ"ל וכ"כ עוד בביאור בה"ח ולמה משלם הבושת כיון דלא היה לו קודם בושת רק עתה בהודאתו והוי מבייש בדברים ופטור ולומר דמיירי מבושת למגדר מילתא אין זה במשמע רק דמיירי בה' דברים שמחייב מן התורה ע"ש וצריך עיון גדול. ובלאו הכי דברי הר"מ שם תמוהין כמש"א לקמן. וגם נ"ל דאם נתן לו רשות לחבול בו וער"מ ושו"ע דלענין תשלומין יש דיעות ויש פוטרין ע"ש בסי' תכ"א מכל מקום אין לוקין דאפשר מחל בלב שלם ואם נתן לו רשות נ"פ דא"ע בלאו זה עמש"ל ממ"ח וז"פ. ועח"מ סי' ר"ז הרבה סוברין דאין בשידוכין משום אסמכת' מחמת בושת אע"ג דהוי מבייש בדברים מכל מקום על כל פנים מסלק האסמכת' ועב"ש אה"ע סי' נו"ן מביא בשם מהרי"ק אפילו אי לא עבדי קנסות מכל מקום משלם לו בושת היינו למגדר מלתא כמ"ש כאן פ"ג ובש"ע ועיין במקנה ובלאו הכי אין נגבה בושת בזה"ז ואין כאן מקומו. שו"ר במהרי"ק עצמו שכ"ט נזהר מזה וכתב דזה עדיף מביישו בדברים גם כתב שם טעם אף דאין נגבה בזה"ז גם כתב שם כדברינו אף אם דאינו חייב בבושת מן הדין מכל מקום מסלק האסמכת' ע"ש. והנה החובל יהי' מי שיהי' בין איש ובין אשה טומטום ואנדרוגינוס וכל האישים חייבים בה' דברים חבלו באחרים ואם אין בהכאה ש"פ חייבים מלקות מלאו דחבלה וגם עבד ושפחה כנענים חייבים בתשלומין ופגיעתן רעה שאין להם לשלם כי אין להם נכסים ומכל מקום רמי' עלייהו חיוב תשלומין לכשישתחררו ישלמו ע"כ פטורים ממלקות מחמת שנתחייבו לשלם וה"ל כמו עני שחבל כיון דיש עליו חיוב תשלומין אין לוקין. וא"א שחבלה או חבלה בבעלה גם כן בני תשלומין הם וכיצד משלמין ע' ש"ס פ' החובל ור"מ ושו"ע. חוץ מחרש שוטה וקטן שחבלו באחרים פטורים דלאו בני דעה נינהו אפילו הגדיל אח"כ ונשתפה מכל מקום בשעה שהזיק לאו בני דעה נינהו ופטור ממלקות ומתשלומין כמו בכה"ת. וסומא חייב אם חבל לפסק הלכה דסומא חייב בכל המצות ע' פלוגתא זו בפרקין: