מנחת חינוך · סימן מ״ט, ז׳

והנה החובל בחבירו חייב פעם בחמשה דברים ופעם בד' או בב' או בא'. במקום שיש כולם כגון קטע לו אבר משלם כל החמשה דיש נזק דנפחת מכספו וגם צער וריפוי ושבת נותן לו כל ימי החול אף על פי שמשלם לו דמי אבר כגון שקטע ידו מכל מקום ראוי לשמור קישואים ושמין לו כמה היה יכול להשתכר בזה ונותן לו כל ימי החול ודוקא בסתם ב"א שמין כן אבל בבעל אומנות כגון שמלמד תינוקות או נוקב מרגליות גם בלא רגל ראוי לזה אם כן החולי מבטל אותו ממלאכה גדולה כזו שמין לו השבת כפי אותה המלאכה שבטל מיני' כפועל בטל ואם אינו משלם נזק כגון הכהו על היד וצבתה וסופה לחזור דהלכה דאינו משלם נזק שמין לו השבת כפועל בטל עיין כ"ז בר"מ ובשו"ע. ולדקדק בכל דין צריך חיבור מיוחד ואין כאן מקומו. ופשוט אפילו במקום שאין כל החמשה דברים כמבואר שם מכל מקום אין לוקין כי רחמנא ריבתה לכ"א מהה' דברים לתשלומין ופטור ממלקות וגם פשוט אפילו אם אין בדבר א' של הה' דברים ש"פ רק בצירוף מכל מקום ה"ל הכהו ש"פ ומשלם ואינו לוקה. וגם נ"פ במקום דאינו חייב אלא בשבת לבד שלא היה הכאה כגון הדקי' באנדרוני' היינו שסגרו בחדר ובטלו ממלאכתו דחייב בשבת אם לא היה השבת ש"פ מכל מקום אין לוקין כי הלאו דלא יוסיף אינו אלא על הכאה וכן רקק בגופו דחייב בבושת והכל נלמד מקראי בש"ס וער"מ ובש"ע מכל מקום אינו עובר בלא יוסיף דאינו הכאה והלאו הזה גבי הכאה כתיב אם כן אפילו פמש"פ אין לוקין כנ"ל פשוט. וכן במאנס בתולה של ח"כ או ח"ל דכתבנו לעיל דפסקינן בהתרו בו א"ח ממון כלל וע"ש מה שהקשינו ע"ז אבל הכין הלכתא אם כן לכאורה אם התרו בו משום דלא יוסיף לכאורה ילקה ג"כ משום לאו זה ג"כ דה"ל חובל אך באמת נראה דלאו זה בהכאה דוק'. ומכל מקום צ"ע באונס דלאו דחבלה ודאי ל"ד ביד ה"ה באיזה אבר אם כן במאנס בתולה למה אינו עובר בלאו הזה אם כן אפשר דעובר אם כן היכי דפטור מתשלומין מחמת לאו אחר דפוטר לוקין משום לאו דחבלה ג"כ אם התרו בו משום לאו זה ומכל מקום צ"ע בזה.