מנחת חינוך · סימן מ״ט, ה׳

והנה חילוק זה דהכאה שאש"פ לוקין ובהכאה שיבש"פ כיון דאיכא ממון ותרווייהו לא עבדי משום כדי רשעתו משום רשעה א' וכו' אך התורה גילתה דכאן עונשין בממון ופוטר המלקות דוקא אם בפ"א דהיינו בהכאה ראשונה הי' ש"פ התשלומין פוטר ממלקות אבל אם הכה כ"פ ובהכאה ראשונה לא הי' ש"פ ובהכאה שני' ע"י צירוף ראשונה יש ש"פ כי נעשית בו דרך משל חבורה ואי לאו הכאה ראשונה לא הי' אחרונה מזיק כנראה בחוש דהכאה אחר הכאה בצירוף הכאה ראשונה נעשית איזה פעולה בהכאה אחרונה אם כן בהכאה ראשונה נתחייב מלקות ובהכאה אחרונה תשלומין ואינם באים כאחד ועונשין בשני העונשין. אך ד"ז דומה לזורק חץ וכו' וקרע שיראין המבואר בכתובות שם למ"ד דסובר דפטור כיון דהחיוב מיתה מתחיל תיכף כיון דאי אפשר להנחה וכו' וע"י צירוף עקירה חייב אם כן מתחיל חיוב המיתה תיכף אם כן ה"נ כיון דהי' ע"י צירוף דבהכאה אחרונה לא הי' ש"פ בלא הראשונה אם כן מתחיל חיוב התשלומין תיכף ופטור ממלקות כי בכאן התשלומין פוטרים כמו התם המב"ד. אך למ"ד דסובר שם דתלוי אם בעי לאהדורי ובמעביר ד"א פטור אף דע"י צירוף חייב מכל מקום דהוא בידו שלא יתחייב מתחיל החיוב לבסוף וחייב על השיראין ג"כ דאינם באים כאחד אם כן ה"נ כיון דבידו שלא להכות לא התחיל החיוב תשלומין עדיין עד לבסוף וחייב על הכאה ראשונה מלקות וע"ש בכתובות ובתוס' ולברר הענין אם תלוי באהדורי אין כאן מקומו וער"מ פ"ג מה' גנבה ובשער המלך ואחרונים ואין כאן מקומו.