מנחת חינוך · סימן מ״ט, ד׳

ודוקא החובל ביוה"כ אבל חובל בחבירו בשבת פטור מתשלומין דחמב"ד פוטרים אף חובל ע' במשנה והר"מ ואפילו בשוגג פטור מתשלומין דקיימא לן חמ"ש פטורים מתשלומין ופשוט שאם הי' שוגג על שבת והתרו בו משום לאו דחובל לוקין על הלאו דחבלה כיון דקיימא לן חמ"ש אינם פוטרים ממלקות רק מתשלומין ע' בחולין ור"מ ה' שחיטה אם כן כיון דאינו משלם דהמיתה פוטר אותו אם כן חייב מלקות על חובל כמו הכה הכאה שא"ב ש"פ כיון שאינו משלם לוקה אם כן ה"נ כיון דאינו משלם דהמיתה פטרתו לוקה כיון דהי' שוגג ואין ח"מ שוגגין פוטרין ממלקות וז"פ. וע' מ"ל פי"ז מהלכות סנהדרין בד' המגיה כתב הא דח"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן זה דוקא באותם ח"כ שיש בהם מב"ד כגון עושה מלאכה בשבת באתרו בי' חייב מב"ד ובלא אתרו בי' ח"כ וא"ח מלקות דהוי לאו שניתן לאמב"ד ואם נלקה כיון דנלקה שלא כדין נפטר מכרת אבל בח"כ לבד דלוקין מן הדין לא נפטר מכרת ע"ש. וד' צ"ע הא מבואר במכות שם ובמגלה אהא דר"ח ב"ג חלוקין עליו חביריו כו' תנינא אין בין שבת ליו"כ אלא שזה זדונו ב"א וזה זדונו בי"ש ואם איתא דנפטר במלקות אידי ואידי ב"א הוא ומתרץ זה עיקר זדונו ב"א הוא וזה עיקר זדונו ב"ש ולפ"ד מה מקשה הש"ס ומתרץ הא ביו"כ ליתא לד"ז כיון דליכא חיוב מב"ד לא נפטר כלל ולא פליג ר"ח ב"ג וגם מ"ש דהתוס' הכריחו זה בחולין ד"פ ע"ש דהתוס' כתבו הא דתנן במתניתין שם הראשון ח"כ ושניהם סופגים את הארבעים אתי דלא כמ"ד ח"כ שלקו נפטרו מידי כרת והבין בד' התוס' דתרווייהו ל"ש דיהי' מלקות בח"כ וגם יפטר במלקות מכרת וכאן מבואר שלוקין אם כן לא נפטר. ועפ"ז הקשה על הר"מ דפוסק דיש מלקות בח"כ ופוסק דח"כ שלקו נפטרו מכרת ובאמת אין ענין זל"ז אף דיש מלקות בח"כ מכל מקום אם אתרו בו ולקה נפטר וכוונת התוס' שם דמבוארים השני עונשין במשנה כרת ומלקות ובאמת אם נלקה אח"כ [נפטר מכרת] ע"כ המשנה לא אתיא כהך מ"ד ע"ש בתוס' אבל שני דינים אלו שניהם אמת ע"ש במכות ובמגלה ודבריו צריך עיון גדול וכתבתי רק למזכרת.