מנחת חינוך · סימן מ״ט, ג׳

ואל יקשה לך לפמ"ש דבח"כ ממון חמור ממלקות דלא נפטר מכרת אם כן היאך אמרינן אלמא סובר עולא כ"ה דאיכ' ממון ומלקות ממון משלם ולא לקי דלמא דוק' כאן במשנ' דהוא ח"כ וממון חמור אבל בחייבי מלקות לחוד באמת מלקות חמור. ז"א דבמשנה מבואר דגם ח"ל בלא כרת ממון משלם דתני הבא על הממזרת דחייב מלקות לחוד ע"כ מוכח דסבר בכ"מ דממונא משלם ולפמ"ש דפעמים מלקות חמור ופעמים ממון חמור י"ל ק' התוס' שם דבתחלה אמרינן מנ"ל לעולא דממונא משלם אם כן נראה מצד הסברא דהיה לו ללקות דחמור ולא יהי' נשכר ואח"ז לר"י דסובר מלקי לקי אמרינן מנ"ל לר"י דלקי אם כן הסברות סותרים זא"ז ולפמ"ש דמצד הסברא מלקות בגוף חמור מממון דיש סברא שם בגמ' דמלקות חמור ממיתה ע"ש אם כן לעולא דסובר בכ"מ דמשלם ואינו לוקה מקשה הש"ס מנלי' הא דמצד הסברא מלקות חמור וצריכין לענשו בחמור ומתרץ דיליף מחובל ומפלפל הש"ס אי מלקות חמור כסברא החיצונה רק דמ"מ גזירת הכתוב דנידון בקלה מכל מקום אין ללמוד מחובל ואי נימא דע"כ מדחייבה התורה ממון ע"כ גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם דממון חמור מכל מקום לא נוכל ללמוד ומסקינן דילפינן ג"ש דנידון בממון ובאמת ממון קל כסברא החיצונה רק הוא גזירת הכתוב ואין להשיב. ואח"ז דר"י מוקי בלא אתרו ובהתרו מלקי לקי אם כן בכל חמ"ל הסברא נותנת כן דנידון בחמור ומלקות חמור אבל במלקות של ח"כ זה בודאי ממון חמור כמ"ש וז"ב וע"ז מקשה מנ"ל לר"י דאינו נידון בחמור דלמא במלקות ח"כ נידון בממון דהוא חמור וגם שייך הסברא דחס רחמנא אממון חבירו וע"ז אמרינן גם כן דגזירת הכתוב הוא מכדי רשעתו וסמיך ארבעים יכנו דבכ"ע דיש מלקות נידון במלקות אף דהוא קל דהוא גזירת הכתוב אבל מצד הסברא ודאי מלקות חמור אך בח"כ ממון חמור אם כן דברי הר"מ מסתברים בחובל בחבירו ביוה"כ דישלם. אך מסוגיא זו קשה דר"י פסק באתרו בי' פוטר בח"כ גם כן ממון והא חייב משום בו"פ דה"ל חובל כמש"ל וצ"ע.