מנחת חינוך · סימן מ״ט, ב׳

אך קשה דר"י מוקי המשנה דכאן בלא אתרו ביה ובמכות מיירי באתרו ביה דסובר מלקי לקי כו' כמבואר שם ומאי מהני מה דאתרו ביה הא חייב לשלם בו"פ אם כן היאך לוקין. וע"כ צריך לאוקמי המשנה דמכות בשוטה בגוונא דלית בה בו"פ. ולא מקשה הש"ס כלל על ר"י והאיכא בו"פ כמו לעולא. ואי מוקי ר"י ג"כ המשנה דשם בגוונא דלית בה בו"פ לא הי' צריך לאוקמי המשנה דכאן בלא אתרו בי'. אלא כאן מיירי דיש בו"פ ג"כ ע"כ חייב מטעם חובל וממילא פטור ממלקות ומשלם קנס דחמ"ל שוגגין חייבין בתשלומין ושם מיירי בגוונא דליכא בו"פ אבל אתרו בו אינו מעלה ומוריד כלל אם כן מבואר בפירוש דמלקות פוטר אף מבו"פ כיון דהוא לאו נוסף לא לאו דחבלה מלקי לקי ופוטר מתשלומין ואין להאריך ע"ש בסוגי'. וא"כ דברי הר"מ צ"ע וכן הר"מ בעצמו ה' נ"ב כ' שם דבא על ח"כ אם התרו בו אינו משלם ובלא התרו בו משלם נראה דבהתרו בכ"ע אינו משלם אף במקום בו"פ ובאמת היכי דיש בו"פ חייב לשלם לדעתו ולא ילקה וממילא מחויב בקנס נמי ע"כ צ"ע מאוד דעת הר"מ. שו"ר בהפלאה שם עמד ע"ד הר"מ מנלי' זה וכ' דזה תלוי במה שמסופק בש"ס אי ממונ' לחומר' או לקולא אם ממון חמור אם כן אף בנתוסף לאו אחר מכל מקום עבדינן החומר' ולא נפקע מעליו וכו' ע"ש בנועם פלפולו דדעת הר"מ דממונ' לחומר'. וא"י לעמוד ע"ד כי איני עוסק כעת בסוגי' זו. אך לפע"ד לפי מסקנת הש"ס וקי"ל כר"י דמלקי לקי ופוטר מתשלומין. נראה דמלקות חמור דאי ממון חמור אם כן אתגור' אתגר ולמה נידון בקל וגם לא ישלם דשייך הסברא רחמנא חס על ממונא דנחבל כמ"ש התוס' שם אי ממונא לקולא אף דחוטא נשכר מכל מקום חס רחמנא על ממון חבירו אבל אי מלקות קולא אם כן ודאי קשיא ולמה יהיה נשכר דילקה ולא ישלם וכי מפני שהוסיף פשע ידון בקל ויפסד ממון חבירו ע"כ נראה דמלקות חמור והכתוב ענש אותו מפני עבירה שעבר בדבר חמור ולא השגיח בממון של חבירו כיון דעבר על עבירה נידון בחמור. וגם נראה כיון דאפילו אם עונשין אותו מלקות מכל מקום להרבה שיטות מהני תפיסה אם כן העונש הזה חמור דאפשר דיתפוס ג"כ אם כן בודאי קשה על הר"מ. והנה אפ"ל אף דמלקות חמור מממון מכל מקום בלאו שיש בו כרת דיש מלקות קולא מממון דבאמת כרת חמור מממון דעור בעד עור וכל אשר כו' ורנבה"ק סובר דכרת פוטר מתשלומין אך לא קי"ל כן עיין במכות דכדי רשעתו ברשעה המסורה לב"ד ועצל"ח פסחים כ"ט אבל ידוע דכרת חמור אם כן בלאו שיש בו כרת וגם נתוסף ממון כגון חובל בחבירו ביה"כ בודאי מסור להב"ד לענשו ועונש הממון חמור ממלקות והטעם דאנן קי"ל במכות דהלכה דכל ח"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן וכ"פ הר"מ פי"ז דסנהדרין וא"כ אם הב"ד יענשו אותו מלקות יפטר מכרת ולא ישלם ובודאי קולא הוא דאי יענשו אותו בממון ישלם וגם נשאר עליה חיוב כרת אם כן בודאי מלקות קולא מממון. ע"כ פוסק הר"מ בחובל ביוה"כ דמשלם. ולפי זה אם חובל בחבירו ביום טוב באמת לוקין ולא משלם דמלקות חמור ודוקא ביוה"כ מלקות קיל כמ"ש. אך באמת מסוגיא זו קשה דמיירי באחותו שהי' ג"כ מח"כ ומכל מקום מבואר לר"י בהתרו בו פטור מתשלומין ולמה כיון דמחייב בו"פ מטעם חובל וחובל משלם ואינו לוקה על כל פנים בח"כ כמ"ש. ע"כ ד' הר"מ צ"ע וישמע חכם וכו' ועמ"ל שם בפי"ז לענין ח"כ שלקו ודבריו צ"ב ואין כאן מקומו. והגם דמלשון הר"מ ה' חו"מ נראה דמטעם דגלי קרא מכל מקום אפשר הדין מסתבר ולא מטעמי':