מנחת חינוך · סימן מ״ט, כ״ו

ואם נוהג בב"נ דב"נ חייב על העוברים מיתה אם כן אם נימא דגם בב"נ שייך קלב"מ כמש"ל פטור אך אם הי' שוגג דפטור אם ח"מ שוגגין פוטר בב"נ צ"ע ויבואר אי"ה בקונטרס ב"נ אשר בדעתי לחבר אי"ה כי יש הרבה הערות בעניני ב"נ. אך אם נימא דלא שייך קלב"מ מכל מקום לדעת הר"מ אין זה בגדר המצות שנצטוו כמש"ל אם כן בין שנגף ישראלית או ב"נ א"ח. אך לדעת רמב"ן פ' וישלח דמוזהר על החובל אך כאן באופן שלא הי' בה חבלה או בגוונא דא"ח מיתה נ"ל דאם חבל בבת ישראל דיש לה וולדות מישראל וה"ל בעל אשה אם כן חייב בתשלומין לבעל אך בב"נ דל"ש בעל ואם כן אינו משלם אך אפשר משלם לה להשיטות שכתבנו לעיל אך באמת גם בב"נ מצינו בעולת בעל יש להם אם כן נקרא בעל רק ישראל בב"נ לא נקרא בעל אבל ב"נ בב"נ נקרא בעל ויבואר במק"א וע"ל כתבתי דאף לדעת רמב"ן מכל מקום התורה לא חייבה לשלם כלל רק מוזהרים הם אבל לא דיני תשלומין ואין כאן מקומו. וד"ז דד"ו דוקא באדם אבל שור שנגף אשה פטור מד"ו עש"ס ב"ק ור"מ פי"א מהנ"מ ודוקא לב"ח אבל שור שנגח שפחה חייב בד"ו דה"ל כמו שנגח חמרתא מעוברת. ודין מעוכב ג"ש בענין זה אם דמי לחבלה יבואר ב"ה לקמן. ולענין תשובה במצוה זו מבואר בר"מ אף ששילם לו אינו נמחל עד שיפייסו ועמש"ל בדין תשובה. ויש עוד לעורר במצוה זו וקצרתי. וגם כל האישים חייבים במצוה זו דד"ו הן איש הן אשה טומטום ואנדרוגינוס או עבד ושפחה אך דאין משלמין כי אין להם אלא כשתתגרש או ישתחרר כמו בחבלה. וחרש שוטה וקטן פטורים כמו בכה"ת ופשוט. ואפשר דאף אם נאמר דבכלל הדינים של ב"נ הוי הדינים כדעת הרמב"ן עמ"ל ולחם משנה פ"ט מה' מלכים מכל מקום אפ"ל דבושת ל"ש אצל ב"נ דר"י סובר דאין לעבדים בושת דלאו אחיו הוא ובבושת כתיב אחיו ורבנן סברי דאחיו הוא במצות אם כן אפשר בגר לא נקרא אח כלל אפילו להדדי ולומר דנצטוו לא מקרא הזה כמו כל הדינים דנצטוו אפשר דבושת דהוי חידוש ל"ה בכלל דינים וע"ש בהחובל נראה דגם אצל ב"נ שייך אחוה ואין להאריך. ועש"ס דב"ק דראב"י סובר דדריש תי' הרה מאחר דכתיב ויצאו ילדיה א"י שהיא הרה ומת"ל הרה עד שיכנה נגד בית הריון ור"פ אמר ל"ת כנגד בית הריון ממש אלא כל היכי דסליק שיחמי לוולד פירש"י נגד כל בית החלל לאפוקי יד ורגל דלא ע"ש והר"מ לא הביא כי שם מבואר דרשב"ג דריש כראב"י אבל חכמים דרשו מת"ל הרה ששבח הריון לבעל אם כן הר"מ דפוסק כרבנן לית לי' דרשה זו וחייב בכ"ע על כל פנים לדברי הסוברים הלכה כרשב"ג במשנה אם כן בודאי ס"ל ד"ז ג"כ ובפרט דראב"י ס"ל כוותיה בזה ומשנתו קב ונקי עמ"ל ושו"ת ח"ץ ועמש"ל בח"ז אי ד"ז גם בברייתא מכל מקום כיון דרשב"ג סובר כן להפוסקים במשנה כרשב"ג אם כן ס"ל גם כן ד"ז וז"פ ועיין בשטמ"ק מביא בשם הרא"ש דהלכתא כוותיה דראב"י כיון דר"פ מפרש דבריו ואף דלא מוכח מקרא לרבנן מכל מקום ראב"י ג"כ לא קאמר דמוכח מקרא וגמרא גמיר לה ע"ש. אך הר"מ וטוש"ע מדלא הביאו זה ודאי פסקו דלא כראב"י כמש"ל ועיין בש"ג מביא בשם ריא"ז שני דיעות בזה אם חייב בהכה ביד: