מנחת חינוך · סימן מ״ט, כ״ה

ואם ח"ש וחב"ח נתעברה מישראל הבאתי כ"פ דפסקינן דתפסי בה קדושין לענין אשם ש"ח עאה"ע שם והבנים הנולדים מח"ש וחב"ח הם ח"ע וחב"ח מתייחס אחר האב אם כן אם נגף הוולדות החצי של ח"ע משלם לאדון כמ"ש בסמוך דאם נגף שפחה דמי הוולדות הם לאדון כמו חמרת' מעוברת עש"ס שם וחצי השני הם של אב הוולדות דהם שלו. ומכל מקום אני מסופק בזה דאפשר דמ"מ לא נקרא בעל האשה כיון דאינו תופס קדושין גמורים בה למיתה ולחטאת רק לאשם ולמלקות לא מיקרי בעל האשה ואין לו כלל רק לדעת הר"מ שייך לה המחצה ולהחולקים אין לה כלום וצ"ע ונסתפקנו בח"ז כ"פ בכה"ג. והנה אשת קטן ל"מ לה ד"ו אפילו אם נאמר דתופסים קדושין כשיטת הר"י ברזילי מכל מקום קטן אינו מוליד וג"כ קטנה אינה מתעברה ע' יבמות די"ב. ונערה שנתעברה ונגף ויצאו ילדיה לאחר מיתת הבעל לשיטת הר"מ ששייך לה אם זוכה האב כמו כל שבח נערות נראה דדינו כמו בחובל בבת נערה עיין ר"מ פ"ד כאן ובאתי רק לעורר כי לא עיינתי בזה כלל. והדין של ד"ו דוקא אם לא היה אסון באשה אבל אם מתה האשה אפילו הי' בשוגג מכל מקום פטור מד"ו דח"מ שוגגין פטורין מתשלומין ואף אם נאמר דמיתה לזה ותשלומין לזה חייב והכא הוי לבעל תשלומין מכל מקום כיון דהוי גוף א' הוה ליה מיתה ותשלומין לא' כ"כ תוס' כתובות ל"א סד"ה ר"א אומר והבאתי לעיל ג"כ ואם נתכוין לחבירו ונגף את האשה והי' אסון דעת הר"מ כאן דחייב בתשלומין דלא ה"ל חיוב מב"ד ודעת הראב"ד אינו כן אלא דפטור מתשלומין כתנא דבי חזקי' ואין כאן מקומו להאריך.