מנחת חינוך · סימן מ״ט, כ״ג

עוד מבואר בר"מ היתה שפחה או עכו"ם בשעת הריון ובשעת נגיפה נתגיירה או נשתחררה זכתה היא בדמי וולדות. והנה לבעל ודאי אינו נותן כי לא נקרא בעל דלא תפסי קידושין וגם אינו בנו לכ"ד שבתורה כ"כ הרב המגיד אך אם אין בעל התורה זיכתה לאשה לשיטת הר"מ. והטור מביא הדין דלעיל באשת ישראל לאח"מ דהר"מ סובר דד"ו הם שלה כתב הטור ז"ל וא"א הרא"ש כ' לשון הר"מ דהם לאשה וכתב וז"ל ולדעת א"א הרא"ש ז"ל לא משכחת לה לאשה שאם הבעל קיים הם של בעל ואם מת פטור עכ"ל ולא כ' שא"א לא כתב כן כי באמת הרא"ש לא כתב זה בפירוש אלא הטור הוכיח כן מדכתב לעיל שפטור אם כן כאן נמי. ולפמ"ש צריך עיון גדול דע"כ לא פליג הראב"ד והרא"ש אלא היכי דשייכים לבעל דהוא אבי הוולדות רק שמת אם כן במקום שיש לו יורשים ל"ש לה כיון דיורשיו יורשים ממון שלו או בגר שאין לו יורשים הוא זוכה בנכסי הגר אבל במקום דאין כאן בעל והתורה לא זיכתה כלל לבעל אם כן האשה אינה מכח הבעל כי אין שייך לבעל ולא ליורשים אם כן אפשר במקום שאין בעל זיכתה התורה לאשה כדעת הר"מ. אך באמת הטור כתב כאן ג"כ אם הבעל קיים שייך להבעל אם כן לדידי' שפיר היכי דמת ל"ש לה. אבל באמת ד' הטור תמוהים דודאי אין לו זכיה דאינו בעל כלל והבנים אינם שלו לאחר שנתגיירו וכן בעבד אין לו יחוס כלל אם כן בודאי אינו שייך לבעל. ובסמ"ע כ' דמיירי דנתעברה מישראל מכל מקום אין לו פירוש כלל כי אינו בר קדושין וגם אין הבן מתייחס אחריו וכבר הושג על זה ממהרש"ל מובא בש"ך שם אם כן כיון דאין שייך כלל לבעל אפשר כ"ע מודים דשייך לאשה וע' ש"ך שם. וכפי הנראה לא השיג מהרש"ל רק אדין ראשון דשייך לבעל ול"נ דאם אינו שייך לבעל גם הדין השני אינו מוכח מד' הרא"ש דאפשר בכה"ג כ"ע מודים דשייכים לאשה דלמה יפטור הנוגף ודוקא הדינים דלעיל לא זכתה כיון דמשלם ליורשיו אז הוא עצמו יורש דבא מכח הגר והדמים שייך להגר אבל במקום דלא זיכתה תורה כלל לאב אפשר דשייך לאם לכ"ע וצ"ע. והנה מהתוס' דמ"ג נראה דאין סברא שיהי' שייך ד"ו לאשה אך כיון דהר"מ סובר כן ועיין כסף משנה הטעם אם כן נהי דהשיגו עליו היינו דבכ"ע שייך לבעל או ליורשיו או הוא עצמו יורש אבל היכי דאין שייך לבעל כלל כגון בהנהו גווני אפשר כ"ע מודים דשייך להאשה וצ"ע ולא למדתי בעיון בש"ס רק לעורר באתי.