מנחת חינוך · סימן מ״ט, כ״א

ובמצוה זו נכלל דין דמי וולדות וב"ה אכתוב בקיצור והדינים מבוארים בר"מ פ"ד מהלכות חובל וטוש"ע ח"מ סי' תכ"ג. והנה אם נגף את אשה ולא מתה רק הפילה וולדותיה אף על פי שלא נתכוין צריך לשלם דמי וולדות לבעל ושמין את האשה כמה היתה יפה קודם שילדה וכמה היא שוה אחר שילדה וכזה משלם לבעל חוץ מה' דברים אם היו משלם לה כמו כל חובל רק הדמי וולדות זיכתה התורה לבעל דהיינו אבי הוולדות ואעפ"י דרשב"ג פליג במשנתינו על הת"ק עב"ק דמ"ט וכ"מ ששנה רשב"ג במשנה הלכה כמותו ע' ברא"ש שהרבה פוסקים לא ס"ל כלל זה ועתי"ט כאן ועירובין פ"ח ובס' תורת חסד כלל א' וב' האריך בזה ויש הרבה שיטות דפסקי כרבן שמעון בן גמליאל בכל מקום אם כן הלכה כרבן שמעון ב"ג אך בש"ע לא הביא כלל דעה זו כאן וצריך אריכות לברר זה. וצריך לשלם לאבי הוולדות אפילו היא גרושה ואפילו נתעברה בזנות מכל מקום צריך לשלם לאבי הוולדות כ"ה בש"ס ב"ק דמ"ג והר"מ והשו"ע לא ביארו זה בפי' אך מהדינים שכתבו אח"כ נשמע זה וע' תוס' שם. ומכל מקום כאן הביאו דוולדות מח"כ או מח"מ ב"ד כיון דלא תפסי קדושין ואינו ראוי לקרות בעל לא הוי בעל הריון ולא זיכתה לו התורה דמי וולדות וזה מבואר בירושלמי וצ"ע על הר"מ והשו"ע שלא כתבו דנראה מדבריהם דוקא עכו"ם או שפחה אין שייך לבעל כי הבנים אינם מתייחסין אחר הבעל כלל אבל ח"כ כיון דבנו הוא לכ"ד כמבואר ביבמות הוי הוולדות שלו אך כיון דמבואר כן בירושלמי ובש"ס דילן לא נשמע ההיפך ודאי הדין כן וצ"ע על הר"מ שהשמיט זה ואם אינו משלם להאב אם משלם לה או הנוגף פטור יבואר אי"ה בסמוך. וקצ"ע על הירושלמי שמביאים התוס' והרב המגיד דר"ע אמר כן בא על אמו או על אחותו וכו' באמת לר"ע דסובר אין קדושין תופסין ה"ל ח"ל כמו ח"כ ואין ראוי לקרות בעל ואפשר לדבריהם דרבנן קאמר. שו"ר להרשב"א כאן כ' כן דלר"ע אף בח"ל אין משלם לאבי הוולדות ע"ש. ויבמה לשוק דמספקינן אי תפסי קדושין בה אם נתעברה מאחר הו"ל ספק בעל בודאי א"י להוציא מיד החובל הדמי וולדות אך להשיטות דאם אין בעל שייך הדמי וולדות לאשה ויבואר בסמוך אם כן שייך כאן או להבעל או להאשה ומהני הרשאה כדלעיל. אך להסוברים דאינו לאשה אם כן חייב מספק רק להבועל וא"מ מידו ממון מספק רק אפשר בתפס להסוברים דמהני תפיסה ואין כאן מקומו. ואם נגף בה בחיי הבעל נתחייב לו דמי היולדות וכשמת אח"כ שייכים הדמים ליורשי הבעל כי הוא ממון שלו ויורשיו יורשים. אך אם נגף בה אחר מיתת הבעל דליתא לבעל בשעת נגיפה דעת הר"מ דדמי וולדות שייך לאשה דס"ל היכי דא"ח לשלם לבעל זיכתה התורה לאשה ועמ"מ וכ"מ הראב"ד השיג ע"ז כיון דהתורה זיכתה ד"ו לבעל אם כן ה"ל ממונו ואפילו אם נגף לאחר מיתת הבעל שייך ליורשי הבעל ואם הוולדות מח"כ דאינו שייך לבעל אפילו בחיי הבעל דהתורה לא זיכתה לו כלל כמ"ש אפשר דמודה הראב"ד דהתורה זיכתה גם להאם וא"צ ליתן לבעל רק דס"ל דיורשי הבעל במק"ע אבל במקום דאין שייך לבעל כלל אפשר דשייך לאשה.