מנחת חינוך · סימן מ״ט, כ׳

והנה ד"ז דפסק הר"ם דנזק הוי קנס הוא חידוש גדול כמ"ש הרב המגיד מכ"מ בש"ס אך בודאי מצא הר"ם ד"ז ואנחנו לא נדע ועי' בסמ"ג סובר גם כן הכי מכל מקום נל"ב אם חובל בע"כ של חבירו דחייב לשלם לאדון הה' דברי' כמבואר לעיל בזה לא הוי הנזק קנס שיפטור במודה כי עבדו של אדם הוי כשורו וכממונו הוא ע' בלשון הר"מ ספ"ו מה' נזקי ממון אם כן הו"ל כמו אדם דהזיק שור ש"ח דהנזק הוי ממון וחייב אף בהודה אך הצער והבושת הוי קנס וגם לענין דאין מגבין בח"ל אף בעבד ג"כ דאף ממון אין אנו דנין אם לא שכיח עיין ר"מ וח"מ אבל לענין נזק שיהי' קנס לענין הודאה ודאי לענין הרב ה"ל כשורו וחייב בנזק אף אם הודה כנלע"ד ברור ב"ה. אך במעוכב ג"ש דלא חסרי' כלל לאדון רק מטעם גזירת הכתוב אפשר כיון דמ"מ ה"ל אדון שייך לו כמש"ל בודאי הוי קנס כי אינו ממונו של רבו כנ"פ. מצוה זו נוהגת בכ"מ ובכ"ז אם יש ב"ד סמוכים דנין דינים אלו ואם מצוה זו נוהג בכל באי עולם אף לב"נ לא ביאר כדרכו תמיד ומד' הר"מ ה' מלכים שחישב שש מצות שנצטוו ב"נ והז' להושיב דיינים לדון בשש מצות ע"ש פ"ט אם כן על דינים אלו אינם מצווין כלל אך הרמב"ן פ' וישלח גבי שכם וחמור הביא ד' הר"מ והשיג עליו ודעתו דמצווים על הדינים שמבואר בש"ס היינו דיני גנבה וכו' וחבל בו כו' ונהרג עליהם אם חבל בחבירו או הדליק גדישו ע"ש אם כן אפשר כיון דנהרג אין משלמין דגם אצל ב"נ שייך קלב"מ ע' בעירובין גבי שוכרין מן הנכרי בפמש"פ ובע"ז פ' השוכר גבי ב"נ נהרג על פמש"פ ברש"י ותוס' שם ומובא בח"ז כ"פ. ואפשר אף דלא אמרינן קלב"מ בב"נ מכל מקום אין מצווין ע"ז כלל דהתורה הזהירה אותם שלא יעשו אבל אין בהם תשלומין כדיני ישראל. אך ק"ל על הרמב"ן מסנהדרין נ"ח עכו"ם שהכה את ישראל חייב מיתה שנא' ויפן כו' ולדידי' אפילו הכה ב"נ חבירו ח"מ כי הם בכלל ז' מצות. וגם נראה שם דרק חייב מיתה ואינו נהרג כמ"ש בר"מ שם ובאמת לדידי' נהרג וגם מאי קמ"ל ר"ח כיון דהוא בכלל ז' מצות ולחלק בין הכאה שאין בה חבורה צ"ע וצריך אריכות גדול ואי"ה דעתי לחבר קונטרס מיוחד דיני ב"נ בעזר ה' גומל עלי. ובגוונא דאינו ח"מ בשוגג אפשר דמשלם עמ"ש לקמן.