מנחת חינוך · סימן מ״ט, י״ט

ומ"ש הרהמ"ח ואלה דינים כו' אין דנין אותן אלא בב"ד סמוכין בא"י אין כוונתו דחובל הוי קנס לענין מודה ומפטר כי באמת אין קנסות רק לענין זה שאין דנין רק בסמוכים ואפילו להר"מ כאן פ"ה דהוי קנס ובמודה פטור מכל מקום בשבת וריפוי מודה הר"מ דהוי ממון כמבואר בר"מ אלא דעת הרהמ"ח שאין מגבין בח"ל. ולענין הודה ופטור לא גילה הרהמ"ח דעתו ודעת הר"מ שנזק וצער הוי קנס וגם בושת אך על הבושת חייב במודה דמתבייש עתה ומכל מקום הקשה עלי' מכ"מ בש"ס דהוי ממון ולא קנס והר"מ פ"א מה' טוען כתב ג"כ דהוי קנס ומכל מקום צ"ע בדבריו שסותרים דכאן נראה מדבריו דבושת הוי ג"כ קנס כמבואר בדבריו שהבושת משלם דעכשיו מביישו ובה' טוען כ' אתה חבלת בי נשבע היסת דאף דאינו משלם קנס עפ"י עצמו משלם שבת וריפוי ובושת אתה ביישתני חייב שבועה שאלו הודה הוא חייב ולמה מחייב לישבע כיון דאינו רוצה לביישו ולמה יודה ויביישו ועל לעבר אינו משלם מבואר בדבריו דגם בושת הוי ממון וצ"ע. והנה דעת הרהמ"ח שהה' דברים אינם נגבין בח"ל לא כדעת הר"מ פ"ה מסנהדרין דשבת וריפוי גובין בבבל ועח"מ סי' א' ואי"ה יבואר במצות סנהדרין. גם מ"ש הרהמ"ח נזקי שור באדם אין גובין בח"ל באמת נזקי שור באדם גובין ע"פ החובל ור"מ ובח"מ סי' א':