מנחת חינוך · סימן מ״ט, י״ח

המבייש את הישן חייב ואף אם ביישו ישן ומת פסק הר"מ כאן דהוי ספק ואם תפסו היורשים א"מ מידם ועמ"מ דדעת הר"מ דהוא אבעיא ולא אפשיטא. ועלח"מ פלפל בזה דנראה מהש"ס דאפשיטא דפטור ע"ש וע' ה' ממרים פסק ביוצא ליהרג המביישו חייב ולא כתב דוקא אם תפסו היורשים ובש"ע שם דוקא אם נאמר ביישו ישן ומת חייב ע"ש. וא"כ להר"מ דהוא ס' איך כ' סתם דחייב וצ"ל דהי"ל הגירסא ביישו חייב ואיוצא ליהרג קאי ואין תלוי בישן עתו"ס כאן בב"ק ובסנהדרין אך ד' הכסף משנה צע"ק ואפשר הר"מ סמך אמ"ש כאן דוקא בתפס וצע"ק. ובבושת צריך שיהי' מכוין ואם בייש בלא כוונה פטור ובמכווין להזיק אף שלא (נתחייב) [נתכוין] לבייש חייב ובנתכוין לבייש את זה ובייש אחר חייב דמי בושתו של מי שכיון כגון נתכוין לבייש את הקטן ובייש הגדול או נתכוין לבייש העבד ובייש ב"ח צריך ליתן רק כמו בושת עבד וכן אם נתכוין לבייש קטן א"צ ליתן רק כמו בושת קטן ומ"ש על הר"מ ה' רוצח עלח"מ ובאתי רק לעורר כי להאריך בכל פרט צריך לכל מצוה חיבור מיוחד.